סיפור של אהבה גדולה

צילום: דניאל בר דוד 

הבמאית טלי אוחיון קראה לסרטה "אהבותיה של ליא קניג". ואכן הסרט, שסוקר את חייה ואת הקריירה העשירה והמרשימה של קניג, מספר את סיפור אהבותיה של מי שהשחקן שלמה בר-שביט מכנה בסרט "השחקנית מספר 1 של ישראל", והן שתיים: אהבתה לתיאטרון ולמשחק, ואהבתה לבעלה המנוח, צבי שטולפר. אוחיון משוחחת עם קניג, מדובבת אותה, מלווה אותה מאחורי הקלעים ועל הבמה, בנסיעה, בביתה, בבית העלמין; היא צופה איתה בשקופיות ישנות, מקשיבה לה ומאפשרת לקניג לספר את הסיפור שלה, בדרכה.

ודרכה של קניג מלאת חיים ושמחה ועצב, מלאה כנות וישירות, רגשות ופרופורציות. כן, היא הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, היא כוכבת עסוקה, מוערכת ומוקפת אהבה, היא תמיד הייתה הכוכבת, אבל היא גם אישה מפוכחת, מודעת לבדידותה, מתגעגעת לאיש שהיה תמיד איתה ושלה, יודעת שהיא משקיעה הכול בתיאטרון - וגם שזה רק תיאטרון. ובכך כוחה וקסמה.

הסיפור של קניג מובא כאן כולו, בעיקר מפיה: בתם של שני הורים ילידי פולין, אנשי תיאטרון, שאביה נפטר בילדותה, במלחמת העולם השנייה. אמה נישאה שוב, שוב לשחקן, יצחק חביס, "איש מקסים", ושניהם ביחד הקימו תיאטרון בבוקרשט (וביאסי) שברומניה. בין הצעירים שהגיעו לתיאטרון בבוקרשט היה גם צבי שטולפר, שחקן וגבר עם ניסיון חיים, "שעבר את המחנות, שירת בצבא, בנות חיזרו אחריו".

הנערה ליא הכירה אותו אצל הוריה, וכשהזמין אותה לטייל איתו, מרוב שלא ידעה מה לומר, דקלמה קטע של פושקין ברוסית באוזניו. שטולפר המוקסם העלה באוזניה את אופציית המשחק, ליא המוקסמת הלכה אל הוריה, שהודיעו לה מיד כי עליה לעשות בפניהם אודישן. "את תהיי שחקנית רק אם את כשרונית", פסקה אמה, "בינונית זה לא מספיק". השניים בחנו אותה. אביה הציע לה לשוב ולשקול את הרעיון בגלל אכזריות המקצוע, בגלל מגבלות כמו העובדה שאיננה יפהפייה קלאסית, אבל אמה ידעה: "יש לך חן שיעבור עד קצה האולם".

היא הלכה ללמוד ושיחקה בתיאטרון ברומניה, וכל אותו זמן כבר ליווה אותה בכל "צביקהל'ה", כמו שהיא מכנה אותו בחום שחורך עד היום את המסך. "רציתי להרשים אותו", היא מחייכת ומצטטת מאחד השירים שכתב לה: "בכל פעם שאני רואה אותך משחקת, אני מתאהב בך מחדש".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק 

ב-1961 הם עלו לישראל והתקבלו מיד להבימה. שנה אחר כך היא כבר כיכבה בהצגה "בראשית", ואחר כך הגיעה שורת תפקידים בלתי נגמרת עד היום, במשך למעלה מחמישים שנות קריירה על במת התיאטרון הלאומי, תפקידים ראשיים, מרכזיים ובלתי נשכחים. "הכיסאות", "אמא קוראז'", "גן הדובדבנים", "הלוויה חורפית", "זהב", "קדיש לנעמי", "מלאכת החיים", "מדריך למטייל בוורשה", "שלוש נשים גבוהות", "מכולת", "מירלה אפרת", "מוריס שימל", ועוד המון אחרים ונפלאים.

הרבה קטעים מצולמים מתוך ההצגות שבהן השתתפה יש בסרט, וזה מדהים ומרשים, חגיגה לכל חובב תיאטרון וליא קניג. עוד בפסיפס הסרט יש המון צילומי סטילס מכל השנים וקטעים של סרטים ביתיים שצולמו בשלל מקומות, מדינות והזדמנויות. הסיפור של קניג ושטולפר והתיאטרון מסופר בעוצמה דרך הפריימים הללו, בין חיוכים מאוד פרטיים לרגעים לגמרי לא פומביים. "צבי נשאר מאחור משום שקודם כל הוא תמיד אמר שאני שחקנית הרבה יותר טובה ממנו", היא מספרת בישירות מלאה אהבה. "הוא אמר וקיבל את זה. הוא גם היה טיפוס אחר... הוא לא היה ממורמר".

השחקנית טטיאנה קנליס-אולייר, ששיחקה לצדה ב"שלוש נשים גבוהות", הצגה שבמהלך העבודה עליה שטולפר מת מסרטן, מתארת בסרט: "ראיתי שני אנשים שאוהבים אחד את השני ומאוהבים אחד בשני כל החיים, וזה מאוד מרגש". וקניג, שמבקרת אותו בכל יום שישי בבית העלמין, אומרת: "זה כאילו חלק ממך הלך איתו. הבדידות שכאילו תופסת אותך ולא עוזבת, במובן של מישהו שהיה כל כך קרוב, כל כך איתך ובתוכך".

"אהבותיה של ליא קניג", ערוץ 1, יום ב', 17.6, 21:00. בימוי: טלי אוחיון; צילום: קלאודיו שטיינברג; תחקיר: טלי אוחיון, אביב מארק; עריכה: לאון גרין; מוזיקה: זיו הרפז; הפקה: טליה אינספריישן בע"מ. אורך הסרט: שעה