סרט: שף

ג'ון פאברו, התסריטאי-במאי וכוכב הסרט "שף", הוא איש עם רקורד של הצלחות בתחומים הנ"ל בהוליווד, אשר הפגישו אותו בעברו המקצועי עם שלל שחקנים-כוכבים. זה כנראה לפחות חלק מההסבר איך הצליח לשבץ כל כך הרבה כוכבים בתפקידים קטנים ומשניים בסרטו "שף", שבו חלקם גונבים בלי מאמץ את הסצנות הבודדות שבהן הם מבליחים. בראיונות שונים סיפר פאברו ש"שף" הוא סרט שמאוד רצה לעשות, ועד כמה הוקסם ונהנה מעולם השפים והמסעדנות, ומההזדמנות לשהות עם שפים וללמוד מהם את רזי התשוקה למקצוע שהוא סוג של אמנות. אה כן, וגם את אמנות החיתוך והקיצוץ, שאכן נראים מרהיבים בסרט.

זה סיפור על שף במסעדה שבעליה לא מאפשר לו את החופש היצירתי שהוא זקוק לו ודי כובל את ידיו, מה שגורר ביקורת קטלנית וארסית של בלוגר מסעדות נחשב, אשר גוררת בתורה עימות חזיתי בין השף למבקר (הראשון משתלח, צורח והורס מנות, השני מתבונן בו בשתיקה מחויכת). זה גורר, כמובן, את פיטוריו מהמסעדה והפניית עורף קולקטיבית של ראשי הענף לשף המשתולל.

השף, העונה לשם קרל, שהוא חבר קרוב לעוזריו כמו גם למארחת-סומלייה במסעדה שבה עבד, וגם לאינז, גרושתו השופעת, נורא רוצה להיות אב למופת לבנם בן העשר, אבל לא ממש מכיר את הילד, ועכשיו, כשהוא מנודה ומובטל, הסיכוי לחיבור עוד קטן. אבל בגירושים מוצלחים הכול אפשרי, וכך לוקחת אינז את קרל בתואנה של מטפל בילד למיאמי, שם היא עובדת על משהו (עושה כסף נוצץ, בקיצור), ועל הדרך מחברת אותו עם גרושה הראשון מרווין, מין יזם לא ברור, שמעניק לו אוטו-אוכל הרוס, לשיפוץ ולקריירה חדשה.

עוד על קולנוע:

המסע של האנה

האישה האחרת

האיש הכי כועס בברוקלין