עמוס עוז בן 70

עמוס עוז עדיין ממתין לפרס הגדול מכולם - הנובל - ועד שיגיע הוא יכול "להתנחם" בסדרת פרסים לא מבוטלת, בהם פרס גתה - הפרס השני בחשיבותו באירופה לספרות לאחר פרס נובל - שאותו קיבל לפני ארבע שנים על האוטוביוגרפיה שלו, "סיפור על אהבה וחושך". שנה לאחר מכן העניקה לו האוניברסיטה העברית דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד "על תרומתו להעשרת הספרות העברית וחיי הרוח בישראל ועל חלקו בהאדרת שמה של ישראל בעולם". באותה שנה זכה לקבל תואר דוקטור לשם כבוד גם ממכון ויצמן, ואשתקד הצטרפה אל אלה אוניברסיטת בן גוריון. הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, מועדון היוקרה שבו חברים כ-250 זוכי פרס נובל, והוא גם הסופר הישראלי הראשון (והאחרון בינתיים) שזכה בפרס היינריך היינה, מהפרסים החשובים ביותר לסופרים ומשוררים הניתן בגרמניה. וחוץ מזה, לא שכחנו, הוא חתן פרס ישראל, שאותו קיבל לפני 11 שנים. עם מצבור כזה של תארים אין ספק שעוז הוא לא רק הסופר הישראלי המוערך ביותר בארץ ובחו"ל, אלא גם המעוטר ביותר. די בבדיקה שטחית של הביוגרפיה שלו כדי לומר שהספרות זורמת בדמו. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחד מחוקרי הספרות החשובים בתולדות ישראל (הוא גם התמודד על הנשיאות מול חיים ויצמן כמועמד תנועת החרות); אביו, יהודה, עבד בארכיון הספרים הלאומי; והמורה שלו ביסודי היתה המשוררת זלדה. את יכולת הכתיבה שלו גילה עוד כילד, אבל את קובץ סיפוריו הראשון, "ארצות התן", פרסם רק בגיל 26. הקובץ הפך אותו מיד לאחד הקולות הבולטים של הספרות העברית החדשה. שנה מאוחר יותר פרסם את הרומן הראשון שלו, "מקום אחר". ב-1968 ראה אור ספרו המפורסם ביותר, "מיכאל שלי", אשר תורגם לכ-30 שפות. בסך הכל פרסם עד היום 18 רומנים (האחרון בהם, "תמונות מחיי הכפר", ראה אור לאחרונה), שמונה ספרי מסות ורשימות בעברית (לצד מספר ספרים בשפות זרות) וספר ילדים אחד. הוצאת כתר - שבה פועל עוז בשנים האחרונות (הסופר הישראלי הראשון המקבל משכורת חודשית קבועה בלי קשר להיקף כתיבתו) - הודיעה כי כמחווה ליום הולדתו ייצאו השנה הספרים "ארצות התן", "מנוחה נכונה", "קופסה שחורה", "המצב השלישי", "עד מוות" ו"לדעת אישה" במהדורות חדשות.


הוא נולד ב-4 במאי 1939 בירושלים ולמד בבית הספר הדתי "תחכמוני" ולאחר מכן בגימנסיה רחביה. אמו נפטרה כשהיה בן 12, ושלוש שנים לאחר מכן עבר ללמוד בקיבוץ חולדה, שם אומץ על ידי משפחת חולדאי (שאחד מבניה הוא ראש עיריית תל אביב). הוא נישא לבת המשק, נילי, ולזוג נולדו שתי בנות ובן. עד הולדת בנו, שחלה בקצרת (אסתמה), התגוררו בקיבוץ, ואחר כך עברו לערד. הוא לימד ספרות בבית הספר האזורי גבעת ברנר ומשמש כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. השבוע חוגגת לו עירו, ערד, את יום ההולדת בחגיגות מתמשכות, שתחילתן ביום חמישי הקרוב (7 במאי) במעמד ידידו הקרוב, הנשיא שמעון פרס, ובהשתתפות חיים גורי, פרופ' נורית גרץ, פרופ' פניה עוז-זלצברגר ועוז עצמו. את הערב תלווה השחקנית יבגניה דודינה בקטעי קריאה מספריו (אולם אורון, 19:00). המופע המוזיקלי "אותו הים", על בסיס ספרו בשם זה, יועלה באותו ערב ב-21:00 במתנ"ס המקומי.
ביום שישי
, 8.5, ינחה ד"ר גדי טאוב את הסיור הווירטואלי "פה ושם בארץ ישראל 2009", בעקבות הוצאתו המחודשת של הספר שראה אור ב-1982. בהשתתפות פרופ' נילי כהן, פרופ' ניסים קלדרון ועוז (מתנ"ס ערד, 11:00). במקום תוצג תערוכת צילומים של אמני ערד בהשראת יצירתו של עוז. עוד באותו יום (16:00) - "רגעים של אהבה", דיון בהשתתפות פרופ' יורם יובל, אשכול נבו ופרופ' יגאל שוורץ, שבמהלכו יושמעו יצירות מוזיקליות שכתב בנו של עוז, דניאל.
בשבת
(11:00) - קפה ספרותי, "מפגש בין תרבויות", בהשתתפות פרופ' דן לאור, בוריס זיידמן, ויקטור רדוצקי ועוז. ב-20:00 - מופע של שלום חנוך ומשה לוי.
ביום ד'
, 13.5 - כנס אקדמי במכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית הישראלית שבאוניברסיטת בן גוריון (18:00-9:30). סופרים, חוקרים ומתרגמים ישוחחו על יצירתו של עמוס עוז בזיקותיה לספרות העולמית ולחברה ולתרבות בישראל. בהשתתפות: פרופ' רות קרטון בלום, פרופ' מנחם ברינקר, פרופ' ניצה בן דב, פרופ' נורית גרץ, פרופ' עמי דיקמן, פרופ' יגאל שוורץ, חיים באר, גבריאלה אביגור-רותם, אתגר קרת, מירה מגן ועוז עצמו. פרטים בטלפון: 6461132 -08


ולסיום, כמה מילים של עוז על משחק החיים: "התורשה, הסביבה שחינכה אותך והמעמד החברתי, כל אלה הם כמו קלפים שמחלקים לך באופן עיוור לפני תחילת המשחק. בזה אין שום חופש, העולם נותן ואתה לוקח, בלי שום אפשרות לבחור. השאלה היא מה עושה כל אחד עם הקלפים שחילקו לו. הלא יש מי שמשחק בקלפים לא כל כך טובים באופן יוצא דופן, ויש מי שבדיוק להפך, מבזבז ומפסיד הכול אפילו בקלפים נפלאים. אבל החופש איך לשחק תלוי באופן אירוני במזל של כל אחד, בתבונה, באינטואיציה וכמובן בהעזה, ואם כך, אז מה סוף סוף נשאר לנו? לא הרבה: החופש לצחוק ממצבנו או להתאבל עליו, להשתתף במשחק או לפרוש, הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או בנמנום.
עוד על סופרים וספרים:

[u]
ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר של עמוס עוז
[/u]

ביקורת ספר: הדברים שעל פני האדמה

ביקורת ספר: האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

ביקורת ספר: ציפורים באור אחרון

[u]
נתיבה בן יהודה בין הספירות
[/u]

ביקורת ספר: מחלת האבנים