התנדבותי בפרויקט צהלה

"צהלה" הנו מיזם התנדבותי ארצי לחונכות ולקידום בני נוער לאזרחות טובה ומעורבות חברתית. לב לבו של הפרויקט הם המתנדבים, שרובם קציני צה"ל במיל', הפועלים במסירות וללא כל תמורה על חשבון זמנם הפרטי. פעילות המתנדבים מבוססת על מנהיגות ורצון לנתינה מתוך דוגמה אישית ? זוהי רוח צהלה. משנת 2003 אני מתנדבת בפרויקט "צהלה". הצטרפתי לחבורת המדריכים, למרות שאיני גמלאית מערכת הביטחון, אולם עסקתי בחינוך כ-36 שנה, מתוכם 24 שנים בחינוך המיוחד. אנחנו המדריכים פועלים בתיכון בכיתות י'-יא'-יב', מכפר ורדים ועד אילת, כולל בבתי ספר של בדואים ודרוזים. אני פועלת בגמנסיה הריאלית בראשון לציון. החניכים נבחרו על ידי הצוות החינוכי של התיכון. במשך שבע שנים עבדתי עם נוער עולה מרוסיה שהגיעו מטג'יקיסטן, קווקז, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, אוראל, בירוביג'אן, טורקמניסטן, מוסקווה ואוקראינה. היו חניכים שהתקשו בקליטתם בארץ ובחברת הילדים בתיכון. היו שהשפה חסרה להם. רבים הרגישו מתוסכלים על שעלו ארצה בניגוד לרצונם, אלא ברצון הוריהם. אחת הקבוצות שבהדרכתי נבחרה לייצג את "צהלה" במצעד החיים בפולין, זאת כמובן אחרי הכנה רבה. שנתיים עסקנו בנושא משואה לתקומה. בין היתר נפגשנו עם ניצול מילדי מנגלה. זה קירב את התלמידים מאוד ליהדות ולמשמעות ? "עם על אדמתו" ו"מדינה לעם ישראל ? חובה"!! אולם העיקר התברר בסיור בגטו בוורשה ובטרבלינקה, שם ערכנו את הטקס. באושוויץ, בירקנאו, במצעד החיים ובמיוחד במאידנק, המחנה שנשאר שלם. ליוו אותנו אנשי עדות: חנה טנצר, איתה הדלקנו נרות ואמרנו קדיש ליד הדרגש שלה באושוויץ. כמו כן יורק מ"מוכרי הסיגריות" מקיבוץ מגידו. הוא ליווה אותנו בסיורינו בוורשה, וסיפר את סיפור חייו. זה היה מסע של שמונה ימים, מרגש, מכאיב, מכביד. אולם שמענו את החניכים משוחחים ואומרים: "החלטתי שאני מתגייס, אמנם חשבתי שלא אבל עכשיו אני מבין. אני חייב"!! מישהו מהחניכים הניח תפילין בעמדת חב"ד שהיתה מוצבת במסלול המצעד. שמעתיו אומר לחברו: "אני לא כל כך יהודי אבל עכשיו אני בטוח ישראלי"... שמענו רבות בסיום המסע, בסיכום, את הדברים: "אין לנו ארץ אחרת. היום זה ברור לנו... אנחנו תמיד חייבים לנצח".
המשך יבוא...