הטוב והרע -סוף עידן התמימות

לאחר שקראתי את דבריו של חברנו שש על פרשת "וארא,"ניזכרתי שהטוב והרע הופיעו כבר מזמן בסיפורים שלנו. ההתפתחות של תפיסת הרע והטוב אצל אדם וחוה\אולי ראשית האנושות?)מקבילים לתפיסה זו והתפתחותה אצל היחיד.כשהוא ילד,תמים,אינו מבדיל בין טוב ורע,גם אינו תופס שסופו של כל אדם למות,הוא הילדון,מסתובב לו ערום שמח וטוב לב.אבל כשהוא "אוכל מעץ הדעת טוב ורע"(זה היה שמו של העץ"עץ הדעת טוב ורע")ולא תפוח ולא נעליים.כשהוא אוכל מהדעת טוב ורע,כלומר בסוף עידן התמימות שלו,בגילההתבגרות, הוא מתבייש בערום שלו ומתלבש,הוא מבין שסוף האדם למות וסוף יחסי המין לידה בכאבים(כי לא היה עוד אפידורל)ואז"הוא מגורש מגן העדן"האין כולנו כך?אם בילדותנו ההורים היו אמורים לדאוג למזוננו (כמו בגן העדן)ולכל צרכינו, הרי מעתה עלינו לדאוג בעצמנו למזוננו ולכן עלינו לעבוד קשה כדי להוציא לחם בזעת אפיים ההתבגרות דאז,שהיתה מוקדמת בגלל תוחלת החיים הקצרה,(כלומר נישאו כבר בגיל 12,13) לכן,עץ הדעת טוב ורע היה הדילמה הראשונה של האדם לבחירתו בין טוב ורע. (לפי התורה-אלוקים קובע מה טוב ומה רע ) הדילמה השנייה היתה אזהרתו של האל לקין לפני הרצח.הוא ,האל,הרי יודע את סערת הרגשות,ולא חשוב אם היא מוצדקת או לא,שמתחוללת בליבו של קין ומזהיר אותו שהחטא הוא כמו חיה רעה שרובצת לפתח ליבו של האדם,היא אורבת לו,רוצה להיכנס,אבל על האדם להשתלט על המיפלצת הזו.בראשית ד6..."ואם לא תיטיב-לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". גם בסיפור גן העדן החטא מגולם בבעל חיים-הנחש. בסוף,לאחר שאנחנו מתבגרים,לפעמים,אם היה לנו טוב אז,אנחנו רוצים לשוב לילדותנו,אבל זה בלתי אפשרי.כאילו מלאך עם להט החרב המתהפכת מונע מאתנו לשוב לעברנו.זוהי חרב בעלת שני חודים.אי אפשר לשוב לילדות,הפתח נעול אבל בצד השני,גם אי אפשר לחיות לנצח.הידיעה הזו מחלחלת בנו עם התבגרותנו עם הידיעה שנצטרך,אם יתמזל מזלנו לעבור את התהליך שלעבודה קשה"בזעת אפיך תאכל לחם",לידה,ולבסוף "כי ביום אכלך ממנו מות תמות"ביום שהאדם יתבגר,הוא ידע את סוד המוות שמצפה לו בסוף הדרך. גם בקהלת יש התיחסות לדברים אלה,אבל לא כדאי להרחיב את היריעה עד כדי כך.אחרת לא תרצו לקרוא עוד את הבלוגים שלי.