למה לכתוב זיכרונות?

מה אני עושה כאן, אם עדיין לא זכיתי להגיע לגיל הזהב?
אני כותבת את הבלוג הזה מכיוון שאני רואה את עצמי כמיילדת של זיכרונות. הרגע בו אני מגישה לכם את התינוק הוא הרגע שבו הצלחתי לגרום לכם לכתוב בעקבות ההיזכרות. בבלוג זה אנסה לתרום מניסיוני הן ככותבת והן כמנחת סדנאות כתיבה, על-מנת לעודד, לעורר ולעזור לכם, קוראי וקוראות הבלוג, אשר מעוניינים לכתוב את זיכרונותיהם/הן. כל פוסט יורכב מהקדמה אישית ותרגילי כתיבה לעירור הזיכרון והכתיבה בעקבותיו.

למה לכתוב זיכרונות?
בת גיל הזהב הראשונה שהכרתי בחיי הייתה סבתי מצד אמי. בינקותי למדתי לאהוב ולהכיר אותה באמצעות ריח גופה, מגע ידיה הטובות; קולה? כששרה לי ביידיש, טעמי המאכלים שהכינה, צחוקה. ככל שבגרתי, העמיקו האהבה וההיכרות בדרכים מגוונות, אבל הציר המרכזי סביבו רחשה החברות הבין-דורית היה צרור זיכרונותיה. סבתי סיפרה לי על זיכרונות מילדותה, משפחתה, נעוריה שנקטעו עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. היא סיפרה בלי סוף ותיבלה בבדיחות, בדמעות, בשירים ביידיש. כשמלאו לה שמונים הזמנתי אותה לשהות עמי שבוע בדירתי בחיפה. יום-יום הקלטתי אותה משחזרת את הרגעים שעבורה היו ונשארו משמעותיים עד יום מותה. הרגעים האלו, הגדולים והמינוריים, עשויים כולם מזיכרונות. מריבת ילדות עם אחותה הבכורה. הדרך שבה אמה? כסתה אותה בשעת ההשכבה ואיך בלילות קראה ספר על אדן החלון, לאור ירח. התנכלות שכנה פולנית אנטישמית מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון. ההיכרות עם סבי, כששניהם היו פליטים שעבדו בבית-חרושת לטוויה. ההפלגה לישראל ואיך ראתה לראשונה את חופי יפו. טלאי-טלאים של זיכרונות. לפני כשנתיים וחצי סבתי נפטרה והיא בת תשעים ושתיים. הכאב על הסתלקותה מן העולם עדיין פועם. דבר לא ישיב אליי אותה ואת חיבוקה? הרך, אבל הזיכרונות שחלקה איתי בנדיבות בוראים אותה ואת סיפוריה מחדש בכל פעם שאני מקשיבה לקלטות או קוראת את מה שכבר הספקתי לתמלל. זיכרונותיה של סבתי הינם הסעיפים החשובים ביותר בצוואה שמעולם לא כתבה, אותם ניתן לסכם בכותרת: "זכרו אותי ואת חיי".
 

תרגילי כתיבה

תרגיל חימום [5 דקות]
מבלי לתכנן או להשקיע מחשבה מכוונת, חפשו בביתכם או בחדר בו אתם נמצאים שני חפצים אשר לכאורה אין קשר ביניהם. הקדישו לחיפוש לא יותר מחמש דקות. הניחו את שני החפצים מולכם. כוונו שעון/סטופר לחמש דקות, והתחילו לכתוב מיד על שני החפצים. כתבו מבלי לעצור. הרשו לעצמכם להיות אסוציאטיביים, מצחיקים, אבסורדים, עצובים, מגזימנים ? הרשו לעצמכם לכתוב בכל דרך העולה ברוחכם ברגעי הכתיבה, מהדקה הראשונה ועד סופה של הדקה החמישית. סיימתם? עברו לדף חדש במחברת, ומבלי לקרוא את מה שכתבתם זה עתה, המשיכו לתרגיל הבא ? "כתיבה בעקבות הזיכרון".

תרגיל "כתיבה בעקבות הזיכרון" [15 דקות]

*נושא התרגיל: "חדר מן העבר"

א.
הקדישו כ 2-3 דקות למחשבה על בית שזכור לכם עוד מילדותכם. זה יכול להיות בית בו גדלתם, ביתם של קרובי משפחה, חברים; זה יכול להיות מלון בו התאכסנתם, בית בו ביליתם תקופה (חופשת קיץ למשל); זה יכול להיות מקלט בו מצאתם מחסה בזמנים קשים. אם קשה לכם לבחור בית מסויים, ערכו רשימה קצרה (עד חמישה פריטים), ובחרו מתוכה בית אחד.
ב.
חזרו בזיכרונכם אל פנים הבית ובחרו חדר או חלל אחד. זה יכול להיות כל חדר או חלל בבית אותו בחרתם. כוונו שעון/סטופר לחמש דקות, והתחילו לכתוב תיאור של החדר, תוך התייחסות למקסימום חושים. למשל: ריח מסוים הקשור לחדר, צבע הקירות, מאכל שטעמתם בו, צלילים או שיחות ששמעתם בו או מתוכו, התחושה כשנגעתם בחפצים או רהיטים שהיו בו ? כל מה שעולה בזכרונכם.
ג.
עכשיו אנחנו נכנסים אל חלקו המרכזי של תרגיל כתיבה זה. כוונו שעון/סטופר לחמש-עשרה דקות. חזרו אל רגע מסוים בו נכחתם בחדר, וכתבו עליו: מה ראיתם? מי נכח בחדר? מה הייתה העונה/מזג האוויר? בני כמה אתם? איך הרגשתם? איך התנהגתם?
מה קרה באותו הרגע?

ד.
אחרי שסיימתם לכתוב, סגרו את המחברת כמו מכסה על סיר של מים רותחים. הניחו לתרגילים שכתבתם לבעבע לפחות לשעה-שעתיים, ורק אז קראו. מבלי לשפוט. מבלי לפסול. הרשו לעצמכם ליהנות מעצם העובדה שכתבתם. אם תרגילים אלו עוררו אתכם לכתוב דברים אחרים או להוסיף לקטעים שכבר כתבתם ? נהדר! אל תעצרו את עצמכם. מניסיוני ככותבת ומנחת סדנאות כתיבה מן הסוג הזה, אני יכולה להבטיח לכם שהמאמץ משתלם בסופו של דבר. שתכתבו עוד. אני מקווה שגם תיהנו! להתראות בפוסט הבא! גלית