על מה שחלמתי כל החיים

חברתי הטובה פרשה בגיל מאוחר,ששים וחמש,לפני כן היא ביקרה אצלי,הגימלאית בעלת הוותק בגימלאות לשאול "מה עושים עכשיו"?."מה את עשית"? היא שאלה אותי "לאחר שפרשת"?היא ראתה שאף פעם אין לי זמן.מצד שני יש לי זמן לכל הדברים החשובים לי. עניתי לה,עשיתי כל מה שחלמתי כל החיים ולא יכולתי לעשות כשגידלתי ילדים,עבדתי וטיפלתי בבעלי ז"ל" "אז מה זה היה ספרי לי איך זה התפתח אצלך?את תמיד עליזה ומחייכת כזו?" זה מה שסיפרתי ואני מספרת לכם כי זה יכול אולי להועיל. עוד כשעבדתי ואישי היה בחיים קראנו בעיתונות שחשוב ללכת ברגל.הוא הציע לי שנתחיל לפעול בעניין.תחילה הלכנו כל בקר כחצי שעה וניראה לנו שזה זמן ארוך מאד.עם הזמן ובהדרגה עברנו לשעת הליכה.עם הזמן הסתבר שלבעלי היו כל כך הרבה סתימות בעורקים שאלולא הלכנו ברגל הוא היה ניפטר לפני שנים רבות.הצעדה ממש הצילה אותו . עם מותו ושינויים במזג האוויר נירשמתי לחדר כושר בו אני מתעמלת כמעט מדי יום ברצינות רבה. חלומי עוד מהתיכון,כשהמורה לספרות נתן לי במתנה מחברת שאזכור כשאהיה סופרת שהוא נתן לי את המחברת הראשונה.מאז כל חיי חלמתי לכתב ולא היה לי זמן.הייתי בטוחה שכשאתפנה ,דבר ראשון אפנה לכתיבה.ולא היא.כשיצאתי לגימלאות התחשק לי ללמוד אמנויות.כך אני לומדת במיכללה לאמנות משנת 2000.ואז משלימה בבית ומתאמנת וזה גורם לי סיפוק רב.אפילו הוצאתי תעודה לריפוי בעיסוק. אמנות האוריינט קסמה לי ומאחר וביהדות אני די בקיאה ואף בנצרות(בילדותי גדלתי במינזר)אז סיקרן אותי האיסלאם וכבר שנה שלישית שאני לומדת בבר אילן מדעי המזרח התיכון. בשנים האחרונות אני עוסקת באמנות הזכוכית למיניה.לקום בבקר ולחשוב על היצירה שאעשה,על הצבעים שאבחר על הטכניקות,מרגש אותי ומוסיף עניין לחיים. בסופו של דבר,לאחר שהישבעתי מעט את רעבוני לעיסוק באמנות כתבתי שני ספריםוהשלישי זה עתה יוצא.גם העיסוק בעימוד,בהתאמת תמונות האמנות לשירים,הוא עיסוק מענג. ביום ששי אני מצטרפת כמעט תמיד לפגישה הקבועה של עמיתותי,הנחמדות שגם הן גימלאיות ופעמיים בשבוע באופן קבוע אני אצל משפחת בתי עם התאומים בני הארבע שרק המחשבה עליהם מרנינה ומשמחת.מצחיק לשחק אתם במישחק האהוב עליהם"מחבואים"באופן המצחיק שהם יצרו(אני הולכת ואומרת כביכול לעצמי:"אף פעם לא אמצא את הילדים האלה.כל כך קשה למצוא אותם" והם מתחילים להשמיע לי קולות ממקום מחבואם הצפוי וכשאני מוצאת-יש צחוקים גדולים וחוזר חלילה.עשרים פעם הם מסוגלים לבקש אותי שנשחק בזה שוב)חברתי הקשיבה לי ואמרה:כל החיים רציתי לצייר.זה מה שאעשה,אלך ללמוד ציור.הבטחתי לה להצטרף.