גופי עדיין צעיר, גם פניי לא זקנות. אני בת 66

ברור שגופי אינו דומה לזה שהיה בעלומיי. הבטן כבר רפויה יותר במקצת, גם הזרועות. החזה, שדמה בעלומיי לזה של פסל ונוס, כבר גדול יותר, ולא לגמרי זקוף. בפנים יש סימני קמטים, שנחרשו לדעתי בגלל שימוש לא נכון בקרמים! עליי להשתמש בפינצטה כדי למרוט שיערות קטנות שהופיעו על הסנטר. בשיער השחור מעורבות שיערות כסופות. ועם זאת - אנשים רבים, בעיקר נשים, אינם מייחסים לי את הגיל האמיתי. כולם (כולן) סבורים שאני צעירה יותר. הספר במספרה שלי אומר שנשים רבות מבקשות פסים בהירים בשערן הכהה, בדומה למה שיש לי באופן טבעי.... תמיד התייחסתי לגוף בטבעיות. כל מה שיש בו מקובל עליי. ההזדקנות אינה מהלכת עליי אימים. אמנם לא הייתי רוצה להיות חרושת קמטים בזיקנותי שתבוא, אבל גם איני סבורה שזה יקרה, כי אמי, שנפטרה בגיל 90 , היו לה פנים חלקים באופן יחסי. אני אוהבת נשים זקנות. הן משדרות איזו נינוחות שאין בצעירים. וגופן קל. הוא נעשה קל עם הזיקנה. לכן אני חושבת שלחבק אדם זקן זו הנאה. לכל גיל יש היופי שלו, והוא מעניק את ההנאה המיוחדת לו.