1014חיה ליבני-ראיון עם חלום שהתגשם-חלק ראשון

1014חיה ליבני-ראיון עם חלום שהתגשם-חלוצת הפצת המוסיקה היהודית יש החולמים כל חייהם לעשות משהו ובסופו של דבר החלום לא מתגשם.יש החולמים ולאחר שנים ארוכות הוא מתגשם. יש החולמים והחלום מתגשם מיד. כך קרה גם עם חיה ליבני נגנית כינור ראשון בתזמורת הקאמרית הישראלית שאחרי 33 שנה נגינה בתזמורת החליטה סוף סוף לעזוב את התזמורת כדי להגשים את חלומה ולהתמסר כולה למוסיקה היהודית ולקידומה. מה זאת מוסיקה יהודית.האם קיימת כזו. באנציקלופדיות מצאתי הגדרות שונות שסיכומן בקיצור הנו כזה: מוסיקה יהודית היא המורשת המוסיקלית של העם היהודי לדורותיו.היא כוללת את המוסיקה הליטורגית מצד אחד ואת המוסיקה האמנותית והפופולרית מצד שני.היא כוללת מקצבים שקיבלו השפעה מהארצות בהן התגוררו יהודים משך הדורות. לדעת רבים מוצאו,זהותו היהודית של המלחין אינם חשובים כדי שהמוסיקה שלו תחשב ליהודית.חשוב יותר מה אופיה ומה רוחה. ההגדרה עדיין במחלוקת ואין ראיון זה מטרתו לדון בנקודה זו אלא הוא ראיון שקיימתי עם חיה ליבני לרגל עזיבתה את התזמורת והתחלת התעסקותה המלאה בדבר אחד בלבד-קידום והפצת מוסיקה יהודית לפי הבנתה. חיה ליבני הנה אישה בגיל הביניים,מלאת מרץ,רעיונות,כח שיכנוע,רוח נעורים ודבקות במטרתה. אמנם גם בהיותה חברה בתזמורת היא עסקה בנוסף גם במוסיקה יהודית,נתנה קונצרטים שכללו מוסיקה כזו,דירבנה אנשים להשמיע יצירות של מלחינים יהודיים וישראליים ונתנה הרצאות על הנושא. כל זה היה טוב ויפה אך כעת כל פעולתה המוסיקלית מתרכזת במוסיקה היהודית בלבד. "הגיע שלב בחיים שלי שהחלטתי לעשות שינוי דרסטי .הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי רדיקלי,להפוך משכירה לעצמאית ולחשוב שאני קמה בבקר ועושה רק מה שאני רוצה ואוהבת. שנים חלמתי להתעסק ב"טאי צי" ו"צי קונג" אך זמני לא איפשר לי זאת.כעת אני מתכוננת להקדיש זמן קבוע לכך.כשהיתי בסין בסיור עם התזמורת,ראיתי אנשים העובדים במפעלים ולפני כניסתם לעבודה עוסקים בזאת זוגות זוגות.הם עסקו בתנועה משולבת עם נשימה. זה נראה לי כאילו זו מוסיקה קאמרית וכעת התחלתי לעסוק בזה. אלה אמנויות לחימה הבאות מסין שמקורן מאלפי שנים.מטרתם בין השאר ליצב את איכות הנשימה,שיפור היציבות,מצב הרוח .אני כבר מרגישה שיפור מה במצב רוחי." חיה לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה ברצף ובקצב: "אתן לך כמה דוגמאות .עבדתי עם "אמנות לעם"בעת אחת המלחמות.התזמורת נסעה לנגן בפני הלוחמים.המנכ"ל אמר לי שאני לא נוסעת כי אני חייבת להיות בחזרה מסויימת.לא היה קורה דבר אם היתי משתתפת רק בשתיים משלוש החזרות.אני מספרת זאת לא בקשר ל"טאי צי" אלא בקשר לשיפור מצב הרוח.עשיתי כדברי המנכ"ל.כעת אני יכולה להחליט היכן לנגן בפני מי לנגן ומה לנגן. עבדתי בתזמורת כאמור 33 שנה וזה מספיק זמן בהחלט כדי להיות שכירה ולצאת לעצמאות." האם לא היתה לך הסתיגות מסויימת,חשש שלא יהיה לך משהו קבוע לאחר כל כך הרבה שנים של עבודה סדירה?. "בכלל לא.הרעיון עבר במוחי כבר לפני כמה שנים.אני גם כשעבדתי נתתי הרצאות והופעתי בקונצרטים.אני מסוגלת לקחת את הכינור, להיות לבד איתו על הבמה ולרתק ילדים וקהל מבוגר. בזמן שעבדתי בניתי לי את התשתית כך שהיה לי היסוד ולא יצאתי לעצמאות כדי להתחיל הכל מההתחלה. אני כבר מוזמנת לנגן בפסטיבל בין לאומי ליידיש בסטוקהולם ואני נוסעת בהזדמנות זו לעוד מה מקומות שהוזמנתי אליהם והקשורים למוסיקה היהודית. עם הזמן הרגשתי שלנגן עוד פעם סימפוניות,עוד פעם אותן היצירות כבר לא מענין אותי ולא מושך אותי להמשיך בכך." נעזוב לרגע את המוסיקה היהודית.איך ההתקדמות בתזמורת סימפונית.האם ברעיון לעזוב את התזמורת לקחת גם את השיקול שאין לך אפשרות להתקדם יותר. "אני התחלתי בתזמורת כנגנית כינור שני.התקדמתי לכינור ראשון.התקדמות נוספת היא לשבת כמה שיותר קדימה קרוב למנצח.אני התקדמתי עד השורה השניה וגם ישבתי פעמים מספר בשורה הראשונה גם בצד שמאל וגם בצד ימין דהיינו גם הובלתי את התזמורת. זה נכון שיותר מכך לא יכולתי להתקדם אבל נקודה זו לא היתה כלל בשיקולים שלי לעזוב". מה היו עבורך שיאי ההתקדמות שלך שאת זוכרת. "עבורי שיא ההתקדמות היה כאשר יחזקאל בראון כתב יצירה בשתי גרסאות לתזמורת גדולה ולתזמורת קאמרית ובה אני ניגנתי את תפקיד הסולו. בנוסף בפסטיבל אילת ניתנה לי ע"י התזמורת במה להשמיע את התוכניות שלי שאני בחרתי והן זכו להצלחה גדולה מאוד. חנוך רון כתב פעם באחד הביקורות שלו שהתגלתה חיה ליבני ש"שיגעה" את הקהל עם המוסיקה היהודית שלה. אז עשיתי תכניתיות על הכינור היהודי וכן על שומן ואחרים." כל הזמן שניגנתי בתזמורת הקא