כולסטרול העונש האולטימטיבי - הפחד שלי

אבא שלי היה פרש מצטיין, ספורטאי, שחה למרחקים ארוכים, שיחק כדורגל וחבש כובע.

כן, וודאי, אף דוסים יכולים להיות מכורים לספורט. בשבת בבוקר לאחר התפילה בבית הכנסת, במושב, היה אבי הולך למגרש הכדורגל, מתיישב על הארץ וצופה במשחקים הידידותיים בין בני המושבים. לא היו קופות וכסף לא עבר מיד ליד. כדורגל ותו לא.

לאחר מכן, היה מגיע הביתה, אוכל ארוחת שבת דשנה ומוסיף עוד מנת פלאק לכלי הדם שלו.

ארוחת בוקר בימי חול כללה טוסט 3 פרוסות לחם ו1/2 חבילת חמאה. בשבת בשביל הנשמה היתרה, 1 חבילת חמאה ורבע חלה. אבי היה מוריד מלבנים בעובי 2-3 מ"מ מחבילת החמאה המיתולוגית של תנובה, אז סין היתה רחוקה, במזרח ובעלי תנובה היו איכרים עשירים, ישראלים. על השולחן היו מסודרות 3 ביצים חצי שלוקות. אבי היה מוריד את כיפת הביצה ובכפית לוקח ביצה מומלחת, לחה, כתומה ועסיסית, לפיו.

בגיל 42 לקה בהיתקף הלב הראשון. לא הביצים גרמו לכך. החמאה!! לא ידענו. אבי לא היה מודע לגנטיקה. למרות היותו אוטודידקט מושבע. ספרייתנו הכילה מכתבי ניטשה ופרויד ועד ביוגרפיה של איינשטיין. אך עובדה פשוטה כגנטיקה, לא היתה מונחת על סדר היום שלו. שלנו.

וכך, מדי פעם לקה בעוד התקף לב ובעוד אחד. המשיך בחייו. ריכז מטעים במושב ובמושבי הסביבה. ניהל חוות נסיונות למכון וולקני. נסע לארצות אגן הים התיכון בשליחות ממשלת ישראל וסייע לתכנן מערכות השקייה. בעיות הלב היו חלק מחייו. והשעון תיקתק ותיקתק ותיקתק ותיקתק.

בערוב ימיו, כבר בתל אביב, שהה במחלקות טיפול נמרץ מדי כמה חודשים. עייף ושבע מחלות, עזב אותנו והוא בן 68 בלבד.

הספורט לא סייע לו, החשיבה החיובית לא סייעה לו, העשיה הנרחבת לא סייעה לו. השהייה באוויר ההרים של רכס הכרמל לא סייעה לו.

גנטיקה נותנת לנו אפשרות לדעת למה לצפות, אם נהיה רעים. למה אני דרמטית?? כי זו האמת!! זו הסיבה לאורח החיים הבריא שלקחתי על עצמי לשמור בקנאות. וזו הסיבה לרגשי האשם בהם לקיתי מהחטא הראשון שלי, במסעדה.

התרתי רסן. אני הולכת בתלם, בעיקביות. לא סוטה ימין ושמאל. לא מכניסה לפי שומן וחלבון מן החי. כל ריחות העולם לא יניעוני לפזול לכיוון סטקיות!!

אך לא בשר בלבד מזיק לנו. חיטה לבנה, אוכל תעשייתי, סוכר לבן. שומנים מוקשים, צבעי מאכל ותמציות צבע וריח. מוצרי חלב הינם שומן מן החי!! כל אלה הינם רעלים. גורמי דלקתיות מסרטנת בגוף..

כדי לשמור על בריאותינו עלינו להקפיד על רמת טריגליצרידים נמוכה, רמת סוכר נמוכה, רמת לחץ דם נמוכה. כל הנתונים הללו שלובים זה בזה.

אין מנוס משמירה על משקל נמוך ותקין. על רמת BMI נמוכה מאד. אין מנוס מפעילות ספורטיבית, עיקבית ורציפה. הלאה העצלות, הלאה הפיתויים, הלאה חוסר המחשבה על העתיד.

לפני שנה, כששוב השתגעתי והתעקשתי על ברור לבבי מקיף, הלכתי בין השאר לפרופסור בבית חולים בילינסון. לא ניתן היה להגיע אליו, אלא עפ"י המלצת הקרדיולוג שלך, אם בכלל. היה לי מזל, במקרה "נתקלתי" בו. במסגרת פורום שהינו מנהל, בהיותי חפרנית מושבעת, השתתפתי בפורומי מחלות לב רבים. כתבתי לו את הקורות את אבי ומדוע אני כה נחרצת לדעת היש לי או אין לי הפרעות קצב, בעיות לבביות כאלה ואחרות. הוא הזמין אותי אליו למרפאת חוץ וכך קיבלתי תור בהמתנה של 2 חודשים בלבד.

לפני כן, ערכתי, תוך התכתשויות וורבליות עם רופא המשפחה, את כל הבדיקות. החל מבדיקת מאמץ "רגילה" וכלה באקו לב במאמץ.

לא אלאה אתכם במה שהיה ובתוצאות הבדיקות. אני רוצה רק לכתוב, אחת ולתמיד, שכולם יראו וייראו. הרופא שאל אותי "למה את רוצה לחיות?"

כשראה לפניו אשה בת 68, אכולת פחדים ופוסט טראומה ממות אביה המוקדם, ראה לפניו למעשה מי שכילה את זמנו על הארץ. למה את רוצה לחיות? שנאמר, מספיק ודי, חיית עד גיל 68, עשית את שלך, את יכולה ללכת. איזו תרומה, אם בכלל, נותנת שהותך בין החיים? למה את רוצה לחיות? מה יש לך לתת? בשביל מה את כאן?? את יכולה ללכת!!

במשמע אחר, אני הולכת. עם מפרק הירך השחוק שלי, אני הולכת, על שפת ימה של נתניה, בכל יום שאני יכולה להתגבר על עצלותי המולדת, אני הולכת עד האופק. וחזרה.

בריאות ואושר לכל חברי.