פרשת השבוע בשלח

פרשת בשלח מתחילה בשמות יג פסוק יז :

אחרי כל המכות פרעה משלח את העם, מזכיר לי את הממשלה והשביתות של הארגונים הגדולים, קודם הממשלה והאוצר אומרים אין לי, ואחר כך מסכימים לשלם, אלא מאי? הנזק כבר נגרם למשק. כך פרעה  קודם נתן למשה ואלוהיו להכות במצרים להשמיד היבולים ולהמית את הבכורים, ורק כאשר ואחרי שבנו מת הסכים לשלח את העם.

יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף (שמות יג )

לעומתו  אלוהים יודע את צאן מרעיתו, הוא יודע כי לא משנה מה עבר על העם הזה במצרים, פיפס הכי קטן והם יבקשו לחזור. לכן הוא לא לוקח אותם בדרך הקצרה אלא דרך המדבר, והוא היושב במרומים חישוביו עימו.

אלוהים גם לא שוכח ובא חשבון עם פרעה מה שמלמד אותי שלהתחשבן זה מדאורייתא!!

ח וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.  ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן.

ואז מתרחשת הדרמה הכי חזקה בפרשה זו

פרעה, זה שניכשל עם על להטוטי החרטומים שלו ושלח את עם ישראל, התעשת לפתע מסיבה לא מובנה והחל לרדוף אחרי השיירה. תתארו לעצמכם, אנשים ההולכים ברגל ממצרים אזור הפירמידות בגיזה לכוון ים סוף והנה מרכבות הברזל רודפות אותם. היש משהו מפחיד יותר לעם של עבדים?.

ומתי כל זה קורה? בדיוק כשההם ניצבים מול ים סוף. מישהו ניסה פעם לחצות את ים סוף? לאן יברחו?

וכפי שציפה אלוהים מתחילה הדרמה:

יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.  יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.

תתארו לכם את משה, מה עובר על האיש הזה, כבר הוא מצייר לעצמו את ועדת החקירה שתאשים אותו ותדון אותו.

לא הייתי שם עצמי במקומו.

אלא מאי, משה יש לו את אלוהים שיחלץ אותו מהמצב, שלא כמו מנהיגים ומפקדים שהובילו את הצבא שלנו לקרבות.

ואלוהים מתכנן את הנס שלא ישכח לעולם.

אולם משה תופס מנהיגות, הוא יודע שהקב"ה לא ינטוש אותו, הוא לא צריך לחשוב על סוללת עורכי הדין שתייצג אותו.

והוא אומר לעם הנפחד:

יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם.  יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן. 

אלוהים ילחם עבורכם אל תדאגו.

המצרים כבר מתקרבים והקב"ה אומר לו :

טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה. 

משה לא חושב פעמיים כי כבר אין לו ברירה

כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם.  כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

הים נבקע והנה עם ישראל אחרי שתפסו פיק ברכיים הולכים ועוברים אחרי משה בחרבה שנוצרה כאשר הים נבקע לשניים.

המצרים לא מוותרים, הם ממשיכים לרדוף את ישראל בחרבה שנוצרה מבקיעת הים:

כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם--כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו:  אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם.  כד וַיְהִי, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם.  כה וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. 

ואז ברגע שהם מבינים לאיזה מצב הם נקלעו הם מחליטים לנוס בחזרה. אבל למשה יש תכניות אחרות

כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו.  כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם.  כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד. 

זהו!

לפני שתפנו לצפות בסרטים המתארים את כל הדרמה הזו

בואו תלמדו פרק בשירה:

שירת הים

א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, 
לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס  ְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה; 

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. 

ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ. 

ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף. 

ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ  אָבֶן. 

ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב. 

ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ. 

ח וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  נֹזְלִים;  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם

ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. 

י נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם, אַדִּירִים. 

יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  פֶלֶא. 

יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ. 

יג נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  קָדְשֶׁךָ. 

יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. 

טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם--  אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  נָמֹגוּ, כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. 

טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: 

 עַד  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ. 

יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ--  מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ. 

יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד. 

יט כִּי  בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם, 
אֶת-מֵי הַיָּם;  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם. 

כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

לרגע נזכרתי בדבורה הנביאה

שבת שלום