זוגיות מוזרה ובשם השם

סיפור קצר

זוגיות מוזרה ובשם השם....

זו אינה סאטירה, זהו סיפור קצר ואמיתי, שמתרחש מאחורי דלתות המגזר החרדי.

תמיד יש ויש וברור. אין זה משנה מהו המגזר ולאיזו חברה, תמיד יש ויש.

בסיפור זה, יש ועוד איך שיש. סיפור קצר זה, מאפיין את המתרחש בסתרים אצל החברה החובשת כיפה ופיאות.

מאיר מתרגש לקראת הפגישה, שהוא מייחל לה עוד מלפני שנה, עם  דבורה חברתו בפייס.

הוא ניסה את מזלו מספר רב של פעמים. היא מופיעה , אתם יודעם בפייס, הנקודה הירוקה, והוא ישר "קופץ" ומנסה בכל מיני מילות שובות ליבב, לזכות במקצת מהתייחסותה.

מה דבורה רואה? תמונה לא ברורה, אפילו לא ישרה, גוף עקום ומגושם ואיש עם כובע , שנראה לא לעניין. נו באמת, בכלל יש מה להתייחס????????..ועוד האירוני שבדבר, הוא מהצפון והיא מהמרכז.

דבורה בסך הכל, אישה תמימה. אחרי 20 שנות מרורים עם בעלה חמום מוח, ועד שבית הדין הועיל בטובו לגרשה ממנו, חיפשה לה אהבה. אהבה של איש. את עולם האמת, עוד לא זכתה להכיר. נמצאת לה בבועת התמימות, כמו ילדה או נערה בת 16 שנה, שחולמת לה בהקיץ על אהבה מסחררת ושוברת קופות. אתם יודעים כמו בסרטים.

היא, דבורה חוזרת בתשובה. לרבנים היא קשובה. וכל ליבה חפץ להכיר עדין את עלם חלומותיה.

הבועה החלומית, החלה אט אט להתנפץ מתוך עולם האמת. עולם המציאות. שם היא פוגשת כי, שמירת עיניים-אין, שמירת מגע-אין. מה יש? 3 תפילות ביום. עיתים לתורה. ציצית. תפילין. והכל והכל מסווה למציאות שהתנפצה לה בפרצוף. אט אט, דבורה החלה לפקוח את עיניה, אך עדיין, תמימותה, לא מכילה את המציאות.

מה?????..... הלוא את העולם החילוני היא מכירה היטב מזה 30 שנה. את העולם הדתי החיצוני טרם.20 שנה כלואה עם חמום מוח. וזה שנה, שהיא מחוץ לכותלי הנישואין, ומגלה את הזיוף הדתי שמתחת לחובשי הכיפות.

פוגשת אותם אחד אחד, ואת ידם הם שולחים, לא בטעות, אלא בדיוק למקומות, המעוררות את חום גופה לחום של תשוקה. שולחים את שפתם המזוקנת לשפתיה הרכות, ו-דבורה שלא חותה מזה 20 שנה רכות של אהבה, מרגישה את גופה לוהט בחום היצר, והיא נפגשת עם השפתיים המזוקנות, שלא תמיד מבשמות את שפתיה. היא כנועה. רואה את עצמה כחפץ נע מיד ליד, ואין היא יכולה לעצור עצמה ולזעוק לכולם: "דייייי, צבועים שכמוכם".

מאיר ממשיך ולא מרפה. לאחר הקיץ מן הבלהות היא דבורה מבינה את עקשנותו מלאת התשוקה המינית שרובצת בגופו השמן והגשום.

ערב אחד, בפינת חדרה עסוקה היא דבורה בענייני ביתה ושוב נשמע  מבעד למסך המחשב, אותו צליל של צ'אט, שאומר-היי, מישהו שם מחפש אותך. מרימה עיניה כשאין עייפות ממרוץ החיים, שבו היא כלואה, וללא משים הלב, מקלידה משוב למאיר שממשיך לכתוב ללא הרף. כמו תינוק שמשתולל לאימו כאשר רוצה הוא בסוכריה ולא מרפה עד שהסוכרייה בפיו(והמבין יבין גם את רצונו של מאיר)

היא ממשיכה להשיב. והדבר משום מה וללא הסבר, מוצא חן בעיניה. אין היא שמה את ה-לוג'יק-ההיגיון, במרכז העניינים. נסחפת יחד עם גופה הדל, וליבה שריק מתוכן של אהבת איש.

פתאום הוא משמיע את קולו, בקול שקט שקט, שאת אוזנה אף כמעט מנדבת למסך הפון-

דבורה:מה?????????????? אני לא שומעת.....

מאיר: בשקט חרישי ובנימה עדינה עד לרפיון חושים, משיב לה-" תודה, שהתקשרת אלי. אני מעריץ שלך מזה זמן רב.....

דבורה: שומעת את נשימותיו המגושמות, ומתעלמת. הלא היא כנועה. את עצמה בטלה מזה שנולדה ועד היום.

דבורה מרגישה הרגשה משונה לגביו, ומתעלמת. מאפשרת לו להמשיך בחיזוריו הלוהטים ולא מרפים.

דבורה: " אבל, אתה מהצפון. אני מהמרכז. המרחק הוא רב לכל פגישה. כיצד??????????.

מאיר המומחה לרפואת נשים תמימות, משיב בבטחה: "מה זה צפון מרכז עבורי בשביל רק לזכות לחיוכך השובה את ליבי.

דבורה כבר כנועה לדברי ההבלות. אוהבת היא לשמוע כל מילה "חמה" הכובשת את ליבה.

הגיע יום הדייט, יום שלישי בשבוע, פעמיים כי טוב.

דבורה ללא הרבה חשק ורצון, יוצאת והיא בשיא המראה האחרון של האופנה. היא יפה, אך כנועה לשלילי שאותו יצרה על עצמה. רואה מרחוק את האיש שמחכה לה. מעיל ארוך ועבה. איש מלא מלא .בקיצור מגושם. כמעט רצתה לברוח, כי באמת לא שייך. אך דבורה הרחומה והחסודה נכנעת לשלילי שבה ולא יוצאת בהפגנתיות לחיובי שבה. הלא את דבורה יפה וחכמה. אישה גדולה מן החיים. שרדת 20 שנות גיהינום עם בעל, שרצה לאבד בך כל צל של אנוש ונשיות. אפילו נשיקה חמה לא השיב לך מעולם. את גופך כמעט ולא חשק. השאיר אותך במערומי תשוקותייך ללא רחמים. ואת היית כנועה.

מאיר מתפעל. "את יפה יותר מאשר בתמונה". וחיוך רחב על שפתיו. הוא קולט, שתהיה לו מעט השקעה, עד שאת יצריה יחשוף ותהיה עימו במיטה.

מאיר לא מרפה. את כספו הוא "שופך" כיין על מזבח הקודש. הוא זומם וחותר אט אט, שאת דבורה בקרוב ישכיב במיטה.

וביום העצמאות הוא זוכה בפיס המחושבן שחישבן.

דבורה מוצאת עצמה, בזרועותיו המלאות והמגושמות והעירומות. שניהם ביחד במיטה כביום היולדים.

היא לא הייתה מסופקת. היא לא אמרה מילה. רק סבלה את נחירותיו הלא פוסקות מרגע שעצם עיניו ועד בוקר מאוחר.

דבורה כנועה. מבטלת את עצמה. לא עצמה את עיניה כלל. הוא מאיר המגושם והדתי שאת עבירת ה-כרת, כבר עבר הרבה הרבה פעמים עוד בהיותו בן 17 שנה, בחור ישיבה למשפחה ידועה בשמה. העקר התפילות מקיים ואת יצרו מספק כאחד.

דבורה מרגישה מרמה את עצמה.

זהו העולם מזה 18 שנה כבר נמצאת בו. אותם אלו שמדברים על יראת שמים. על טהרת המשפחה. על לימוד תורה. על שמירת עינים. על שמירת הברית. ומה עוד......

ומפה והלאה נחשפים לנגד עיניה, גברים ונשים, שהכל בחדרי חדרים משקרים הם לבוראם.

אט אט, מאיר חושף את פניו האמיתיות. נעלם וחוזר. נעלם וחוזר. והיא כנועה. לקול השלילי שבה היא מאזינה. עדיין בתמימותה, שאולי יש טוב.

מה לעשות, דבורה? צאי, צאי מדלתות השקר שאת נמצאת בו. התאווררי לך. תנשמי את העולם .נועי בקצב גופך והרפי מכל העולם השקרי שנחשף לנגד עינייך.

דבורה משחררת את עצמה מכבלי החוקים, שחנקו אותה מזה זמן רב.

פורעת את שערותיה ומניחה לרוח הנושבת לנשום אותם ולעוררם. היא אוהבת זאת. היא נהנית. לא יכולה להיות כבר צבועה כמו אלו שמזכירים לה את מאיר

דבורה מתעוררת לעולם משלה. לא עוד שקר .זהו עידן הדלי, עידן האמת.

דבורה נהנית מרוח האמת. היא יודעת שאותו מאיר ממשיך בדרכו השקרית לכל העולם. "הולך לו הקלף עם עוד אישה תמימה ועוד אישה תמימה. שבסך הכל לא חוותה רגע של אהבה. ועוד יש כאלו שפונים אליו –הרב מאיר .כמה אירוני הדבר.

רק חסר לה ל-דבורה לצאת מהקול השלילי שבה והיא באמת קרובה לאושר הנצחי של קיומה.

מה שכן, היא כבר לא כנועה.

נותנת לגופה להתרווח ולנשום את האוויר הצלול הקיים לו .נהנית מגווני הטבע ומלבישה כל צבע על כל חלק מגופה.

דבורה כבר לא מחכה לאהבה. היא כבר מאוהבת בעצמה.

צוחקת בליבה על העבר, שבא ללוות אותה עד הלום. ומודה לבורא העולם, שפקח את עיניה בזכות אותה זוגיות מוזרה שחוותה עם מאיר אשר עדיין, לא יכול להרפות מלספק את יצרו המיני עם אותן נשים תמימות. המצחיק, הוא משגיח כשרות מפורסם. שאלה למאיר.: "על מי אתה משגיח באמת?"

דבורה מלאה בצחוק ובשמחה. את עולם האמת היא בונה לה –לבנה על לבנה. כך שהיסודות שלה חזקים ואף רוח שוטה לא יכולה עוד להפילה

את הכאב היא הופכת לשמחה. כי רק משם היא זכתה להיות היא עצמה כביום הולדה.

ואתן, נשים המזדהות עם סיפור זה, קומו , צאו. אתן עולם יפה בפני עצמו.

חיו את חייכן ללא שברון "וזרקו" כל זוגיות מוזרה שהיא בשם השם

שלכן באהבה

כל הזכויות שמורות ל-חיה ויקטוריה רבי. מייל[email protected]