חינוך אחר,קולות אחרים

אתמול החל סמסטר בית ,בבר-אילן.חיכיתי כבר ליום זה.

שלחו לי הביתה באיזה בניין אני לומדת ובאיזה חדר.(שלושה ימים-שני בנינים)וכולם בקצה הרחוק מהשער הראשי.החנייה מייקרת מאד את הלימודים(15 שח ליום,45 שח בשבוע ,180 שח לחודש)לכן אני נוסעת באוטובוס שעובר את כל בני ברק.(7 שח ליום)

את הרשומה הזאת אני כותבת כמענה לסיפור על הזוגיות של החרדים ועל עולמם..

האוטובוס היה מלא,אבל לא נישמעו קולות רמים.לא טלפונים סלולרים, אשה עמדה לרדת עם תינוק בעגלה,מייד לבוש -שחורים זקן זינק לעזור לה בירידה.   

היגעתי לכתה,(בין כתה לאולם)כבר ישבו שם רבים.רובם גברים(השעור הוא על עקרונות האיסלאם)הכיסא הפנוי אליו ניגשתי היה ללא המגש לכתיבה.בחור צעיר שישב  לאורך הקיר ניגש אלי ושאל אם אני רוצה כיסא עם מגש כתיבה.עניתי בחיוב.הוא מסר לי את הכיסא שלו והלך לצד השני של הכתה והביא לעצמו כיסא דומה.

הודתי לוכשבלבי אני מתביישת על מחשבותי כשנסעתי לאורך בני ברק.שהיא אחת הערים המלוכלכות.אבל הצעיר הזה הדהים אותי וחשבתי לי,החינוך שלהם בכל זאת דבר מה שונה לגמרי.

כשלמדתי באוניברסיטת תל-אביב  בצעירותי  , אף אחד לא היה מעלה בדעתו לעשות כמעשה הזה.אז בכל זאת יש בחינוך הדתי מהחיוב.

אגב,הבחור עשה את זה לעיני חבריו ובודאי שלא התבייש להתנהג כך לאשה מבוגרת.

בטלפון אני פונה למשרד ברוקדייל,שבאמצעותו אני מגיעה לשעורים האקדמיים.ישנן שם בחורות,שאיני מכירה ,והן לא ראו אותי אף פעם.הן עונות לכל בעיה בנימוס,עדינות בקול נעים ומסדרות כל בעיה שמתעוררת(מיקום בניינים למשל).אחת,רחלי,שאמרתי לה שהיגעתי לבניין ולחדר ושם לא מתקיים השעור שרשום לי,אמרה לי שאם גם בשעור הבא תתעורר בעיה כזו שאטלפן אליה והיא עצמה תגיע לבניין לברר את הדבר. אתם מכירים מוסד אחר שהיו נוהגים בכם כך.אני כמעט בכיתי מרוב התרגשות,איזה אנשים ניפלאים.!בשום מוסד לא ניתקלתי בכאלה.

ואני כל כך חוששת ממוסדות.די  במילים:"ביטוח לאומי,"שלא לדבר על "מס הכנסה,"לעורר בי חלחלה.שלא ניצטרך.

כשאתה נוסע לאורך בני ברק,אתה די כמו בחוץ לארץ.האנשים שונים,שמות החנויות שונים,,גם הניקיון ברחובות שונה.בדרך חזרה באוטובוס,הסתכלתי על העיר כבר בעיניים אחרות,

גילוי אישי,לאלה שאינם מכירים אותי.אני אדם שנוסע וכותב בשבת.