פנסיונר סוגר יום.

דמדומים. השמש שקעה
לאיטה במערב.
חשב, 'היום מתקרב לקיצו'.
תורן בנה, בקרוב דגל
יתנוסס בראשו.
בולבול הציף הגן בשריקותיו.
זאטוטים משחקים בגינה,
שומע את הקטנה שרה.
חדלה הציפור משריקותיה
והשקט חזר למשול.
זיכרון רחוק העלה מצגת.
אי שם, דמדומים אדומים
על מחנה צבאי.
ערב מיוחד במחנה,
ביקור משפחות.
חבילות וחבוקים לחיילים.
חייל וחיילת פגשו זו את זה.
הכומתה, המדים הוסיפו
הוד למפגש.
ילדי 'עלית הנוער', שניהם.
הורים לא יבואו לבקרם.
ויתרו על הטקס והנאומים.
חמקו בלאט לאוהל,
לשרוף געגועים. למלא
רגעים בקסם ענוג...
'סבא, סבא, אתה לא
מקשיב לשיר שאני שרה'.
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
את זה אהבתי במיוחד
פנסיונר. מירה.
עלית הנוער'. קיבוץ, צבא. בגרות צוברת.
מגיע היום, כל הנצבר הופך שירה.
תודה מירה, שמח שאהבת. (פרח).