החלילן מהמלין ו

היום 22.7 ב-1376 – פרסום החלילן מהמלין.
מעלה מחשבות -

כשמזכירים את החלילן מהמלין מזכירים את נגינת חליל, שמשכה את העברושים אל מותם. בדרך כלל לא מזכירים את גורל ילדי העיר…
אני קוראת עתה את ארמונות בחול מאת כריס בוג'ליאן נכדם של ניצולי השואה הארמנית.

בפרק ה חמישי (עמ75) מספרת גיבורת הסיפור, נכדת ניצול השואה ההיא, על סבה הארמני שאמר שהטורקים התייחסו אליהם כמו לכלבים, כשהצעידו אותם במדבר כדי למות. ב-1910 פשטו על העיר קונסטנטינופול להקות של כלבי בר. עשרות אלפי כלבים שוטטו בעיר, אכלו ועשו את צרכיהם כרצונם. איש לא היה מוכן להרעיל אותם, אחרי ככלות הכל אלו היו כלבים.
הפתרון ללכוד אותם ולשלוח אותם לאי אוקסיה שבים מרמרה… הוטלו על האי השומם, הושארו שם לנפשם, הופקרו למוות אטי בין הסלעים והדרדרים, כי באוקסיה לא היו בשבילם לא מזון ולא בעלי חיים שיוכלו להיות להם לטרף…הם נצלו בשמש וגוועו אט אט ברעב… זמן רב מאוד נדרש עד שכל הכלבים מתו, כי החזקים התחילו לאכול את החלשים, אבל כעבור זמן נעלם גם מקור זה של מזון… עד שירדה דממה מוחלט על האי.

“ומה אני רצה לומר בזה? כשהטורקים הצעידו את הארמנים אל תוך משורי מסופוטמיה הצחיחים, כבר היה להם תקדים...”

הסיפור הקפיץ אותי. ההשואה הזו….

נכנסתי לרשת ומצאת כתבה: במקום שבו מַגְלִים כלבים https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3939118,00.html. ובו הסיפור.

ציון מאה שנה להגליית הכלבים, החליט הבמאי-שחקן-מפיק הארמני סרז' אבדיקיאן, גם הוא נכד לניצולי השואה הארמנית, ליצור את סרט האנימציה "הכלבים של איסטנבול" (במקור "אי הנביחות"), המשחזר את הפרשה המצמררת הזאת.

קראו את הכתבה.

וסיפור הגלית הכלבים הזכיר לי את סיפור אגדת העם על החלילן מהמלין, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (היא הָמֶלְן - Hameln - שבגרמניה) בעת מגפת העכברושים שפרצה בה בשנת 1284. הסיפור שוכתב שוב ושוב על ידי סופרים ומשוררים שונים לאורך ההיסטוריה, בהם האחים גרים ורוברט בראונינג.

הסיפור: 
בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל וחסרת תוצאות, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. התושבים, שאפילו בכוחם המשותף לא עלה בידיהם לגרש ולו משפחת עכברושים אחת, לעגו לו פה אחד והתנהגו אליו כשוטה. כאשר שב בכל זאת על הבטחתו, התרצתה לבסוף מועצת העיר לאשר את ההסכם עם האורח הסהרורי בטיעון שאם יצליח מה טוב, ואם נכשל, אז דבר לא נשתנה וגורל עירם אבוד. יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר. כך ניצלה המלין ממכת העכברושים ומועצת העיר הכריזה מיד על יום חג ונשף רב משתתפים. 
בהגיע החלילן לבקש את שכרו, נדחה ברוגז על ידי התושבים, שאף דרשו לגרשו משם לאלתר. משנוכח זה שאת שכרו לא יקבל, וכי תושבי המלין הם לא רק נוכלים אלא גם כפויי טובה כלפי מעשיו, נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימת קסם אחרת. והנה מכל הרחובות והבתים יצאו ילדים וילדות, וכמוכי כישוף נהו אחריו ללא כל יכולת התנגדות. משנאספו הילדים כולם, יצא החלילן את העיר ומשם המשיך אל תוך הר גדול, ומעת שנכנסו ילדי העיר אל ההר, לא נראה שוב אף אחד מהם. כך איבדה המלין את כל ילדיה משום מעשיהם הרעים של תושביה.

כשמזכירים את החלילן מהמלין מזכירים את נגינת חליל, שמשכה את העברושים אל מותם. בדרך כלל לא מזכירים את גורל ילדי העיר…
את הרג הארמנים ע"י הטורקים ממעטים להזכיר או להכיר בו כרצח עם.