במעמקי השאול

למרות שעבר זמן רב, המוןנחים כמו יודנרייט וקאפו מ שמשות כמילות גנאי.

זה נושא רגיש וטעון הנממשך מבתי המשפט במחנות העקורים ועד למשפטים שנערכו בארץ בשנות ה-70-50, איננו יכולים לעסוק פה במעשי גבןרה, אל בקורבנות שהדליפו על מסתור של משפחות יהודיות שה וצאו להורג, .(אני זוכרת שבעבר שפטנו אותם בחומרה כצאן לטבח) מבלי להתעמק ולהבין. הם ננתפסו כאנשים נתעבים חסרי מצפון ובלתי מוסריים, רגע, בואו נתעמק בסוגיה המורכבת הזו, דמיינתם עצמכם ולו פעם אחת בתוך נעליהם?

הקורבנות המורכבים, יש כאלה שעשו זאת מתוך סדיזם ואכזריות אך ישנם גם אחרים. זו היתה תקופה שלא היתה הבחנה בין טוב לרע ובין קורבן למקרבן, נוצר סוג מיוחד של קורבנות של מערכת דכוי ואלימות נוראית.

המשפט מתקשה להתמודד עם המורכבות של הסיטואציה, איך אפשר להפעיל שיפוט רגיל על מצב כל כך בלתי רגיל. אין פה אשם או זכאי, כראשר מגיעים להכרעה מוחלטת היא מעוררת הרבה דילמות מוסריות.

טרום המלחמה הרבה אנשים היו כמוני וכמוך,לא מלאכי שרת אך גם לא התגלמותו של השטן. בתנאים תת אנושיים אדם רוצה לשרוד רוצה לחיות, איך מתמודדת חברה עם עברה תופסת שיתוף פעולה בתנאי קיצון האם היא מנסה להבין את ההישרדות בתנאי קיצון?  בעשורים הראשונים של המדינה זה היה בבלתי נתפס, אולי כיום הגישה מעט השתנתה.

זה שונה לחלוטין משום שמדובר בשלטון רצחני ששם לו מטרה השמדתה של היהדות. 

אחד מן הנאשמים היה דוד ניימן, ששירת בפולין במשטרה היהודית בגטו, גילה לגרמנים מקום מחבואה של קבוצת יהודים, כתוצאה מכך נורו למוות 20 אנשים בידי אס.אס. היה מוטל עליו שלילת זכותו ליטול חלק בחיים החברתיים היהודיים.

בתי הדין ייחדו אישום נבדל לפושעים אכזריים ביותר. רחלה בורשטיין היתה קאפו במחנה שטוטהוף, היא היכתה את האסירות היהודיות לעיתים קרובות, וביום הפינוי שיסתה בהם כלב ענק כדי לזרזם לצאת מהבלוק, היא נשפטה והוכרזה כבוגדת העם היהודי.בחסות החוק התנהלו עשרות הליכים פליליים נגד יהודים ישראליים חלקם נשפט למאסר ארוך ואאחד נשפט למוות אך עונשו הומתק.

חלק מהשופטיחם הישראליים גילו הבנה בפסיקה שניתנה ב-1960, שופט אחד התבטא אנו נתקלים בפרובלמה הטראגית של הטלת עונשים על נאשם יהודי אשר בעצמו התנסה בייסורי השאול, של מחנות הריכוז הנאציים, תוך כדי ביצוע עבירות כלפי אחיו, קשה לשפוט אך קשה שבעתיים לשפוט אנשים אלו שעשו הכל כדי לשרוד את החיה הנאצית.