"שיעור ריקוד" - מחזה המועלה בבית ליסין, בבימויה של מירי לזר - הוא למעשה שיעור לחיים עבור כולנו.

"שיעור ריקוד" –מחזה המועלה בתיאטרון בית לסין, בבימויה של מירי לזר- הוא למעשה שיעור לחיים עבור כולנו.

שני שחקנים אדירים, המגלמים דמויות "אחרות" מגלים דרך מפגש 'אקראי' סקרנות הדדית, תחומי עניין משותפים, משיכה אנרגטית, נותנות מענה לצרכים עמוקים הטמונים בנבכי הנפש שלהם, המעוררים תחושות שמפיגות את בדידותם. המפגש הלא צפוי שנראה בראשיתו רווי מחסומים, משנה פניו, תורם לזרימה ביניהם, מהווה קפיצת-דרך להגשמת מטרתם ושיעור לחיים עבורם ולכל מי שמתעמק ביחסי אנוש.

צילום: רדי רובינשטיין

"שיעור ריקוד"- מחזה מאת מארק סנט ג'רמן - המוצג בתיאטרון בית לסין חושף מפגש מקסים של הפכים מושלמים, שהופך לידידות מושלמת .בעולם לא מושלם.              

רקדנית צעירה, סנגא קווין (אגנס אבל הפוך) מוצאת את עצמה מרותקת לביתה לאחר תאונת דרכים. כשהשכן המוזר, אבר, מתדפק על דלתה ומבקש ממנה שיעור ריקוד, כדי שיוכל להתגבר על ביישנותו, היא דוחה אותו.

התעקשותו להיפגש איתה מסקרנת אותה, הגילוי שהוא מדען אינטלקטואל משעשע אותה והעובדה שהוא על הספקטרום כובשת אותה. סנגא נותנת שיעור ריקוד לאבר – ומקבלת שיעור לחיים. שיעור בסובלנות, באהבת השונה, בהבנה שכולנו יצורים מוזרים ולכולם הזכות לחיות כשווים בעולם הזה.

"יש לי סוג של אוטיזם שנקרא אספרגר"

"יש לי סוג של אוטיזם שנקרא אספרגר", מנסה אבר להסביר את עצמו לסנגא שכנתו הרקדנית, "אבל איגוד הפסיכיאטרה האמריקאי החליט שזה כבר לא קיים אז הם ביטלו את הסיווג" והוא מוסיף, "אין שני אוטיסטים זהים. כל האספים – זה שם קיצור – שונים זה מזה...

לדברי ניצן זרחי מ"עידן" – מכון טיפולי התפתחותי, אף שלא כל "האספים" מתנהלים באופן זהה, ישנם מאפיינים עיקריים דומים איתם הם מתמודדים: קשיים באינטראקציה חברתית ורגשית; קשיי תקשורת; התמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים ולעתים גם יוצאי דופן; סרבול מוטורי קל ורגישויות חושיות. בדומה למה שנחשפנו בהצגה באמצעות אבר – הם מראים נוקשות גופנית מסוימת המשפיעה על היציבה והתנועה שלהם במרחב. הם לעיתים קרובות בעלי רגישות שמיעתית, ראייתית ומגעית גבוהה באופן שמקשה עליהם את ההתנהלות במקומות הומים או פתוחים.

"בדידות היא גורם מאחד"

לדעתו של  השחקן תום חגי (המגלם באופן מושלם את דמותו של אבר), בדידות היא גורם מאחד. "הבדידות קיימת בכולנו והיא אחד המנועים הכי פעילים בהתנהגות שלנו, במעשים ובהחלטות", מאמין חגי, "או אולי הפחד ממנה"... "ואולי הדרך היחידה להצליח לקבל את הבדידות באמת, לקבל את זה שהיא תמיד שם, זה לקבל לצד זה אנחנו לא רוצים להיות לבד, שזה מפחיד", הוא מפרט, וכמו בחיים כך במחזה, יכול לפעמים להגיח חסד נעים, שמקל על הכאב והפחד בבדידות, חסד של יחד.

אף שאבר , לפני המפגש עם סנגא, חי בעולמו, חף מקשרים רגשיים מתוך אמונה שהמנגנון הזה, של רגש, עובד אחרת אצלו, לא כמו אצל אנשים רגילים, השאיפה לרקוד בטקס של העבודה – כי זה מה שמצופה ממנו – והעובדה שהוא צריך לצלוח את המשימה – מפגישה אותו עם סנגא שנעולה בבדידותה גם היא.

מהקשר שנוצר בין אבר וסנגא, תוך גילוי סבלנות בלתי רגילה, דבקות במשימה, גם אם היא מלאת מכשולים, תורמת לשני גיבורי המחזה: סנגא לומדת על עצמה ומתוך יחסיהם גם אבר לומד על עצמו. אף פעם לא צריך להתייאש

היוצרים:

כתיבת המחזה: מארק סנט ג'רמן,תרגום: אלי ביז'אווי, בימוי, תנועה ועריכה מוזיקלית: מירי לזר, תפאורה: שני טור-שוורץ, תלבושות: שירה וייז, תאורה: זיו וולושין, וידאו: עמית בן-שושן, אמיר טל.

משתתפים:

 תום חגי, מירב שירום, נעה אברהם, נעמה גלבוע, טל נאור.

לסיכום: מחזה מבריק, משחק עילאי,ומהפנט, במפגש הבלתי אפשרי בין שתי הנשמות האבודות האלה נוצרת קומדיה אנושית בלתי צפויה, מלאה במהפכים מרגשים ובאהבת אדם. מומלץ לראות. חוויה עוצמתית.

שיעור ריקוד – תיאטרון בית לסין, דיזנגוף פינת פרישמן.