נעמה 1

נסיון ראשון להבין את עצמי ואת חיי באמצעות אותן אהבות שלא מומשו.

חלקן נגדעו מסיבות אובייקטיביות וחלקן כנראה מהצד שלי או שלה.

חלקן אפילו לא הבשילו למשהו שיכול להתפתח.

אני כותב קודם כל כי יש לי קצת זמן ושנית כי אם הייתי יושב עכשיו מול פסיכולוג כנראה הייתי עושה משהו דומה ומנסה להבין את עצמי דרך הדברים שקורים לי.

חשוב לי להגיד שאני שלם עם החיים והדרך שעברתי.

אין בי חרטות ואני לא אוהב להקיף את עצמי ביסורים.

אבל תמיד אני מרגיש שאני לא מבין את עצמי מספיק ואולי בגלל זה לא תמיד בוחר בדרך הנכונה עבורי.

ניתוח מהסוג הזה יעזור לי להבין יותר,ככה אני מקווה.

275 חברים יש לי בפייסבוק ושם בין החברים האלה יש כמה נשים ש... משהו התפספס בינינו למרות שהרגש היה קיים...לפחות אצלי.

הרגש עדיין קיים ולא קל לי להודות בזה שאני אדם שמסוגל להרגיש רגש ליותר מאישה אחת כי זה עולם מונוגמי ואני בהחלט מתאים את עצמי

למסגרת הזו אבל לא יכול להגיד ללב שלי לא להרגיש והוא מרגיש והרבה.

טוב,ראיתי שם שגרם לי לחייך אבל מאוד מהר היה ברור לשנינו ששום דבר מעבר לחיבה לא יהיה שם וזה מוזר כי משיכה דווקא היתה.

אבל קשה לבנות משהו משמעותי כשאין שום פרפרים בסביבה וזה יותר מרגיש כמו לפגוש את האחות שמעולם לא היתה לך.

את זה נניח בצד אם כי מדי פעם הייתי רוצה לפגוש אותה אבל לא במחשבה של זוגיות,באמת שלא מעבר לידידות.

היא לימדה אותי להדיל בין חיבה,משיכה ואהבה אמיתית שהיא הרבה יותר גדולה משני הדברים האלה גם יחד ועל כך אני אסיר תודה.

נחמד גם לפגוש ברשימת החברים שלי מישהי שהתכתבתי איתה לפני שנים רבות.

אני לא בטוח אפילו אם נפגשנו כי אין לי שום זכרון ממנה אבל היא מצאה אותי ואני זכרתי אותה.

היא באמריקה עכשיו,סתם קוריוז...נשים בצד.

והנה שם שעליו אני רוצה לדבר.

הכרות של יותר מ25 שנה.

זה המון שנים.

25 שנה ובכל פעם שאני רואה אותה דפיקות הלב שלי מתגברות.

אני ממש מרגיש את זה פיזית.

לפעמים ההרגשה היא כאילו מישהו ישב שם למעלה וחשב לעצמו...

שמע זאב,אני יודע בדיוק איך אתה אוהב שהיא תראה ותפרתי לך משהו כמו לפי הזמנה...בול הטעם שלך!

זה יותר מדי נכון. זה נכון שזה מפחיד.

גם אז פחדתי באותו ערב ריקודים שראיתי אותה לראשונה.

היא ישבה ליד החברה הטובה שלה.

הן עדיין חברות עד היום.

אז לא אמרתי אפילו שלום.

זה לקח קצת יותר זמן.

בינתיים מישהו הקדים אותי.

אתמול פגשתי אותו.

אחד הגברים הכי מכוערים שראיתי עם מבט די מפחיד בעיניים אבל כמובן כשמכירים אותו רואים שהוא בחור מקסים.

גם אותו הכרתי לפני 25 שנה.

לא חשבתי שהוא בחור פופולרי אבל היום אני יודע שהוא ההוכחה החיה שהחיצוניות זניחה כשיש לך נוכחות חזקה ולו כנראה שיש

כי הוא תמיד השיג את כל הנשים הכי יפות ואפילו לא היה נראה שהוא התאמץ בשביל זה.

מעולם לא שאלתי אותו כי לא היינו עד כדי כך קרובים.

אבל עיצבן אותי שלא יכולתי לשנוא אותו כי לרוב אני משתדל לפחות לשנוא גברים שלוקחים לי את הנשים שאני רוצה.

אבל אותו אי אפשר לשנוא...הוא פשוט מקסים מדי ותמיד היינו ביחסי ידידות טובים. לא קרובים אבל טובים.

אותה הוא השיג אחרי שנפרד מבחורה מדהימה אחרת שגם בה הייתי מאוהב.

גם שם...היא הלכה איתו ודחתה אותי.

היא לא חברה שלי בפייסבוק ואין לי קשר איתה שנים רבות למרות שלחתונה שלי כן הזמנתי אותה...בתור ידידה.

היה איזה קטע מכוער של חצאי שיחות,חצאי רמיזות שהיא חשבה שיש עניין מצידי ואני כאילו הכחשתי כשהייתי בקשר אחר

ומפה לשם הכל שם השתבש לגמרי.

אבל לא זה העיקר.

העיקר היה שהיא היתה שלו ואז גם השניה.

השנים עברו נפגשנו בהרבה הזדמנויות אז כבר הכרנו,כבר לא חששתי להגיד לה שלום.

היום אם יוצא לנו להיפגש אנחנו אפילו מתחבקים חיבוק חברי...חיבוק ונשיקה.

וגם היום היא יפה בעיני...למרות שהיא כבר אחריו והיא פנויה.

וגם היום אין לי אומץ לעשות את הצעד.

אני תמיד אומר שהחשש הגדול הוא...שלא אצליח לגרום לה אושר.

אני מרגיש שהעולמות שלנו שונים בהרבה מובנים אז האם הלב יכול להספיק פה?

ואולי כל זה רק תירוץ לביישנות.

הנה שאלה מפחידה-

נניח שמישהו היה נותן לי תעודת אחריות שבטוח הקשר יהיה טוב וכן...אין לי מה לדאוג,אני אצליח לגרום לה אושר.

האם במצב כזה היה לי האומץ להתקרב יותר?

אולי אולי הייתי לפחות כותב לה באתר ההכרויות שאהבתי את הכרטיס שלה.

נו טוב, זה לא רלוונטי...אני לא אעשה את זה.

יש לי הרגשה שהיא עצמה היתה יכולה להנחות אותי.

אבל זה לא יקרה ואם אתם שואלים אותי...לדעתי אני לא כזה מוצא חן בעיניה כי אני פשוט לא הטיפוס שלה.

בכל זאת יש תחושת החמצה לדעת שהיא לבד,שהיא פנויה לזוגיות,לדעת שהייתי מאוד רוצה הזדמנות לגרום לה אושר...

ובכל זאת פחד ומחסומים לא מאפשרים לזה לקרות.

אז עכשיו אנחנו מבינים כנראה מה תהיה מטרת הפוסטים האלה.

להראות כמה אני פתטי עם כל התירוצים שלי.

זה נכון כנראה...

כמה אנשים אתם מכירים שמוכנים לקנות מניות ברמת סיכון גבוהה.

לא משנה מה הרווח רובנו לא אוהבים לקחת סיכונים גדולים.

אני כנראה היסטרי ממש בעניין ומוכן להקריב הזדמנות לאהבה טובה בגלל החשש מדחיה.

על זה עניתי בעבר לא זוכר למי אבל התשובה רלוונטית עד היום.

כל עוד אין דחיה אפשר לשמור על הפנטזיה כי פנטזיה היא שווה רק כשיש לה סיכויי היתכנות...למשל שהיא מיוזמתה תתחיל איתי.

ברגע שמגיעה הדחיה צריך לזרוק גם את הפנטזיה כי פנטזיה שאין לה שום סיכוי זו פנטזיה שלא כיף לפנטז.

אז שם במקרה שלה נשמרת כרגע הפנטזיה.

ואני בעיקר רואה אותה בתמונות או בסטטוסים בפייסבוק ונדמה לי שהיא בנתה לעצמה חיים די שלמים וטובים גם אם לבד.

היא נראית לי אישה מאוד חזקה.

אולי באמת אין לי מקום בתוך החוזק הזה.

אבל חבל קצת...