נעמה 13

והנה אני חוזר לדבר על מלאכים

כמעט בכל השנים שאני מכיר את עצמי היו לי קשרים עם נשים נאות יותר או פחות.

אבל פעם אחת היה לי קשר עם אישה יפה כמו עמוד שער של מגזין יופי.

גבוהה יחסית,גוף חטוב,שער שחור כמו פחם גולש עד הישבן או אולי קצת פחות

ועיניים כחולות גדולות וצלולות שאפשר פשוט לצלול לתוכן וללכת שם לאיבוד.

נפגשנו בנסיבות מוזרות קצת.

התאמנו יחד באותו שיעור ויצא שאנחנו כל הזמן בוחרים מקום ישיבה קרוב זה לזו.

במצב כזה ככל שהשבועות חולפים מזהים פנים ואז נוצר קשר עין.

יותר נכון יהיה להגיד שקשר העין היה מהרגע הראשון.

מי יכל להוריד את העיניים מדבר מושלם שכזה.

כשהיא התיישבה לידי הלב שלי זינק לשמיים משמחה.

הייתי מחכה לשיעורים האלה כדי לשבת לידה.

השיחות הקטנות התארכו וכך נקבעה פגישה והתחיל קשר.

ברור לגמרי שהייתי מאוהב בה לחלוטין.

אני עדיין מתרגש רק כשאני חושב עליה ואין מצב שלא אברך אותה ביום ההולדת.

היא האישה היחידה בעולם שקיבלה ממני פסלון של מלאך כי היה לי חשוב שהיא תדע כמה אור היא הכניסה לחיי.

אז מה בעצם לא עבד שם?

לא שאלתי אותה.

התירוץ הרשמי המנומס היה שיש לה הרבה דברים על הראש וזוגיות קצת גדולה עליה.

חשבתי על זה שהיו דברים אחרים שהפריעו אבל היא אישה כל כך עדינה שלא הייתה מעזה בחיים להגיד לי ולפגוע בי.

עובדתית...משהו בחיבור בינינו לא התפתח.

עוצמת הרגש היתה גדולה בטח מצידי ואולי מצידה.

אבל מתח פיזי בריא פחות הרגשתי.

ואולי הוא לא היה שם.

כשזה שם כמעט אי אפשר להוריד ידיים אחד מהשני בגלל התשוקה החזקה.

כשזה לא שם אתה יוצא מגדרך ושום דבר לא קורה.

קשה לי מאוד להודות בזה כי היא מהממת בעיני וברור שנמשכתי אליה..

אבל זה לא הספיק.

שוב אני מזכיר את האי.

חודש כזה על האי אני מאמין שהייתי מוצא את הדרך להצית גם את אש התשוקה.

אבל כשנפגשים לערב מול הטלוויזיה מסתבר שזה היה קשה יותר.

אני חושב על המלאך שהשארתי לה.

על אותו יום שהזדמנה למקום העבודה שלי ואכלנו צהריים יחד.

הנוכחות שלה כל כך חסרה לי בחיים.

החיבור איתה הרגיש נכון וכל פעם הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי לשכנע את עצמי שזה אמיתי,שהדבר היפיפה הזה מולי באמת מגלה בי עניין.

היא חסרה לי למרות שאני רואה את הפייסבוק שלה,היא עובדת קשה ומצליחה במה שהיא עושה.

לעולם לא כותבת חצי מילה על גברים בחייה וזה למרות שאין לי ספק שיש לה אינסוף מחזרים כי מי לא ירצה כזאת אישה יפה שעיניה נוצצות כמו אורה של השמש.

עצוב לי שלא הצלחתי לגרום לה יותר אושר.

כמה מאושר הגבר שזוכה למתנה הזו...להיות זה שיגרום לה אושר.

יש כל הסיבות לקנא בו.

איזה מזל שאני לא מכיר אותו.

זוכר אקס שלה שבהתחלה התאמן איתנו.

עד היום לא יודע מה היא מצאה בו.

תמיד חשבתי לעצמי שאני מוצלח יותר.

מצד שני לא חשבתי שהיא תשים על גבר עגלגל ולא מאוד בטוח בעצמו.

יש הפתעות בחיים.

היא עברה דירה בינתיים אבל את ביתה הקודם אני תמיד אזכור.

הרגעים היפים המעטים שהיו לנו יחד.

אותו ערב שסיפרה לי שנחתכה ממשהו ובמקום לנסוע הביתה מיהרתי אליה לראות שהיא בסדר.

זה היה הכי טבעי בעולם בשבילי.

כמה אהבתי אותה...

הלב יוצא אליה בכל פעם שאני חושב עליה וזה כך גם היום.

האם עוד ניפגש? פגישה מקרית כשהיא תהיה שוב בסביבת מקום העבודה שלי?

מי יודע...

מה לא הייתי עושה בשביל הזדמנות נוספת.

הרבה קשרים הסתיימו אצלי יפה עם סגירה טובה.

כמובן שגם הקשר הזה נגמר יפה כי מי יכול לכעוס על מלאך? לא אני.

אבל הוא נגמר בלי סגירה.

אני כותב עליה והרגש אצלי חי יותר חזק מתמיד...רגש של אהבה עמוקה,אהבה גדולה.

מלאכית שעברה בחיי ברגע הנכון.

אחרי שהקשר הסתיים הפסקתי להתאמן כי לא הייתי מסוגל להתמודד עם הנוכחות שלה שם.

היא התאכזבה כנראה.

חבל לי.

אבל זו בחירה שלי.

לפני שנה סיימתי קשר שהשאיר אצלי משקעים.

לא יכולתי להמשיך לרקוד איתה מסיבות מובנות ובחרתי לרקוד עם אישה נשואה.

יפה כמובן,מקסימה וחיבור טוב אבל...נשואה.

הרגשתי שזה הפתרון הנכון עבורי לא לחשוב על האחרונה ששברה את ליבי וגם...להשאיר לעצמי פנטזיות בלבד.

יותר בטוח!

אבל האמת היא שגם פנטזיות זה לא מספיק.

זה יותר טוב משברון לב זה ברור.

אבל זה לא מספיק.

בסופו של דבר אדם מחפש את הדבר האמיתי.

אהבה טובה שאפשר לגעת בה,לחבק באמת לא בכאילו...

המחיר הוא לקחת יוזמה,לא לפחד להסתכן,לא לפחד להתרסק ולשבור את הלב.

ולי תמיד קשה במקומות האלה.

לכן אני מהסס,לכן אני בקושי פונה.

שושנים בלי קוצים.

זה מה שאני מתעקש לחפש.

אבל אין שושנים בלי קוצים.

ובגלל זה אני לא מוצא.