נעמה 14
כשאתה בודק לאחור קשרים עולה מדי פעם שם ואז אתה שואל את עצמך זה בכלל רלוונטי?
אני די בטוח שבזמנו התחיל בינינו משהו אמיתי.
אני בכלל רקדתי עם מישהי אחרת והיא היתה סתם מישהו שמגיע מהצד להתחבר עם אנשים שלא הכיר.
זה התחיל הכי תמים בעולם.
לאט לאט התקרבנו יותר וזה הגיע למצב שיכולנו לבלות ערב שלם יחד עם ריקודים אבל גם מעבר.
היו גם שיחות טלפון טובות עד ש...כבר לא היו.
אני חושב שהמרחק הפריע לקשר להתפתח ויש איזו חרטה אבל מצד השני... אני מוכרח להודות
שיש פערים בינינו,בין העולמות שלנו.
ועדיין,ממש עד היום היא גורמת לי הרגשה כל כך טובה בלב בכל פעם שאני רואה אותה.
עדיין מחבק אותה חיבוק חם כי משהו בה נכון לי ללב.
אבל לא הייתי אומר בלב שלם שזה צריך היה להוביל לקשר משמעותי כי המורכבויות אולי גדולות יותר מהטוב הזה.
קשה לדעת.
כרטיס הפייסבוק שלה כל כך ריק.
נראה כאילו היא נכנסת פעם בשנה.
שתי תמונות וחצי,אפס סטטוסים.
משקף משהו מהקנאה לפרטיות שלה אולי.
לכן אני אפילו לא מסוגל להגיד בלב שלם שאין לה מישהו אחר עכשיו כי אם כן אז דווקא יש לי השערות מי.
היא אישה יפה והרכות והעדינות שלה מאוד מושכים.
אבל מוטב להיות חבר שלה ולא אויב.
לא אשכח רגע מוזר שקצת כעסה עלי ופלטה "וואו,אתה קשה...נראה לי אפילו לסרט יכול להיות קשה ללכת איתך".
המשפט הזה נאמר לפני שבע שנים לפחות והוא הולך איתי עד היום.
מראה עד כמה אני פגיע.
ואולי מראה גם מה המכשולים שיכלו להפיל את הקשר ואולי גם למה טוב שהוא לא התפתח.
זה אולי מצב ברור שצריך להשאיר לאחור.
אבל הנסיבות הן שאנחנו כן מתראים פעם בכמה חודשים.
ותמיד אחבק אותה בחום.
החולשה שלי אליה לא השתנתה במילימטר.
אבל שם זה גם נעצר.
מה בעצם היתה מטרת ההכרות שלי איתה?
אני מאמין שכל אדם שנכנס לחיינו יש איזו מטרה מה הוא עושה שם.
בשורה התחתונה היא העניקה לי כמה זכרונות מאוד יפים.
אני לא אשכח ערב אחד שרקדנו במקום קטנטן וצעירים סביבנו התלהבו מהריקודים והצטרפו אלינו.
איזו אוירה נפלאה שהיתה במקום.
זה משהו שאקח איתי לכל החיים וזה בזכותה כי היא לקחה אותי לשם.
היא בטח לא מעלה על דעתה שאני חושב עליה לא מעט.
היא בטח חושבת שלא ממש רציתי.
זה לא נכון אבל כשאתה רואה יותר מדי מכשולים בדרך אתה באמת חושש לנסות.
זה מתחבר אצלי למה שאומרים לפעמים למי שנכשל.
"אולי לא ניסית מספיק".
זה משפט עם המון הגיון,כי כל עוד אנחנו חיים אין באמת גבול לנסיונות אז לך תוכיח שאם היית מנסה עוד זה לא היה עוזר.
אי אפשר להוכיח!
ויש משהו מאשים במשפט הזה כי "למה באמת לא התאמצת יותר?"
נו למה?
כל החיים אנחנו בוחרים איפה להשקיע ואיפה להימנע.
האם ויתרתי כי לא רציתי אותה?
תשובה קצת מתמטית: הרגשתי רגש מאוד חזק אבל המכשולים שראיתי בצד השני גברו על זה כנראה.
זה לא בדיוק ככה כיום כי דווקא מקום העבודה שלי קרוב יותר למקום מגוריה.
אבל נראה שהרכבת כבר עזבה את התחנה.
המשפט הנכון הוא שבלי שינוי מהותי בנסיבות מה שהיה בינינו הוא כבר מזמן נחלת העבר.