נעמה 16

שום דבר שקשור באישה המיוחדת הזאת איננו רגיל.

מפגש ראשון? כרגיל נפגשים בריקודים.

לא כולם רוקדים כל הזמן במקומות האלה.

יש כאלה שהולכים לשתות קפה,אחרים מקשקשים עם חברים...ויש כאלה שסתם יושבים ובוהים.

היא ישבה וקראה ספר.

לא עיתון,לא התעסקה בטלפון....פשוט ישבה וקראה ספר קריאה.

אישה יפה ואני לא כותב את זה לעתים קרובות על נשים אדמוניות.

ברגע די נדיר קראתי לה לרקוד איתי ולשמחתי קיבלתי תשובה חיובית.

אני אדם שמפתח רגשות מהר אז כמובן שגם הציפיות כבר היו בשמיים.

אצלה זה היה שונה.

הפסקתי לנסות להבין התנהגויות של נשים.

רגע אחד אתה בטוח שאתה מוצא חן בעיניה וברגע השני מסתבר שאתה בא לה טוב רק למטרות מסוימות כמו למשל לרקוד יחד.

אבל במקרה הזה זה מוזר כי התיידדנו מאוד בינינו ולמרות המון אי הסכמות מצאנו גם שפה משותפת בינינו.

אבל תמיד היה פיל גדול בחדר ותאמינו לי שזאת לא היתה הכרס שלי גם כשהייתי בשיא משקלי.

ההסבר הקל הוא להגיד שבגלל שהלב שלה לא היה פנוי וכבר היה בו מישהו אחר אז הדלת עבורי היתה נעולה.

זה הסבר קל מדי כי לפחות פעם אחת בחיים שלי מישהי ממש עזבה את החבר שלה כדי להיות איתי.

וזה לא היה רעיון שלי(אני אפילו לא ידעתי שהיה לה חבר).

היא הרגישה את הרגש הנכון ונפרדה ממנו בגללי.

נו טוב,זה לא סיפור עם סוף טוב כי בסוף היא גם נפרדה ממני לטובת מישהו אחר...דפוס פעולה שלה כנראה.

אבל כשאתה מנסה לבנות קשר ומולך מישהי שהלב שלה נתון למישהו אחר זה לא מתכון בריא.

אולי חוץ מאשר אצלי.

אני מנסה לחשוב לרגע אחד על מי שקורא את הבלוגים האלה שלי.

אני כמובן כותב אותם בעיקר עבור עצמי וזה עוזר לי לפחות לשחרר מהסיסטם מה שכנראה רובץ שם הרבה זמן.

אבל איך זה נתפס בעיני מי שקורא?

"זאב הזה....כמה נשים הוא יכול לאהוב? ואולי הוא לא אוהב באמת אף אחת".

נו טוב,לזכותי יאמר שלא פעם הרגשתי שאני קצת פוליאמורי באופי שלי כי באמת יש לי יכולת לאהוב נשים רבות גם במקביל ובלי בעיה.

היה אפילו רגע שניסיתי לחקור את הכיוון הזה יותר לעומק.

ניסיתי לפגוש אנשים כמוני,על אישה מופלאה כזאת אפילו כתבתי כאן אתמול או שלשום.

אבל בסופו של דבר הבנתי שגם אם אתה מרגיש שיש בך אהבת אמת לנשים רבות,בסופו של דבר העבודה האמיתית היא להצליח לבנות זוגיות אחת טובה.

ואני לא הגעתי אפילו לזה.

אז כיום אני שם את יכולות הלב בצד ומנסה בדרך המיין סטרים פשוט ליצור לי זוגיות אחת טובה וזה דרך ניתוח העבר...עבר שיש לו השלכה להווה

גם מבחינת לקחים וגם כי כבר ברור לגמרי מהבלוגים שכל הנשים שאני כותב עליהן...מעולם לא באמת שחררתי אותן,לפחות לא מהלב שלי.

יהיה לי קל יותר להשאיר את כולן מאחורי ברגע שיהיה לי קשר זוגי ממשי טוב.

הנה אני כותב כאן בגיל של כמעט 50 שאין לי הלוקסוס ואני פשוט לא מוכן להרים ידיים.

הלב לא נותן.

הרצון לא להזדקן לבד כנראה יותר חזק מכל דבר אחר.

דווקא במקרה שלה,אם נחזור לנושא הבלוג...לי נראה כאילו היא כן בחרה להיות לבד.

גם בזה אנחנו שונים.

לפחות במקרה שלי אני משוכנע שעל אי בודד היתה פורצת אהבה בינינו.

היא לא ממש טיפוס של קשר עין אבל גם בלי קשר עין אי אפשר שלא להרגיש את הבסיס הטוב שמחבר בינינו.

נו,לפחות אני את הרגשות שלי חשפתי.

זה היה על השולחן בשלב מוקדם של השיחות בינינו(יותר התכתבות כי אי אפשר גם לדבר וגם לרקוד באותו זמן)

גם המוקש הזה של לב לא פנוי ידוע וברור.

אולי ככה זה ישאר ואולי ככה זה צריך להישאר.

לא יודע מה איתה אבל אותי זה לא משאיר במקום מפויס מספיק.

תחושת הפספוס פה כואבת כי אני יודע שיכולתי לגרום לה אושר מהרבה בחינות.

זה לא קרה!

אני מוכרח להיות ריאלי.

מה שלא קרה כנראה לא יקרה.

האם למדתי משהו מהקשר בינינו?

למדתי שרוב הזמן רוב האנשים בונים זוגיות ממקום של שניים וכשיש שלישי באויר שאמנם לא נוכח אבל נמצא שם בלב

זה הופך מזוג למשולש.

וזה גם בימינו לא מתאים כנראה לרוב האנשים.