הסמוראים

מה אפשר היום ללמוד על הסמוראים? לב קשוח צבט חמור סבר או לב מלא חמלה?

בתחית שנות ה-2000 סרטים כמו "הסמוראי האחרון" או "גוסט דוק  דרכו של הסמוראי", זכו לפופלאריות עצומה והפכו את הסמוראיים למושא הערצה, הם הצטיירו כלוחמים קשוחים מההיסטוריה של יפן אשר פיתחו את אמנות הלחימה "בושידו" הכוללת אגרופיל בעיטות ועבודה גם על הקרקע.

הם הפכו למודל חיקוי בקרב הציבור כולו, מתברר שבסרטים הם מתוארים כלוחמים קשוחים ואף אכזריים, ההיפף הוא הנכון.

נכתב ספר לפני 400 שניםשכתב יאמאג'ה סוקו מלומד קונפוצתיאניבן למשפחת לוחמים הנקרא "דרך האביר" חושף את טבעם ואת מטרתם של הסמוראים.

הראשונים מבין הסמוראיים היו בעלי קרקעות ביפן, הם התארגנו בעידודם של בני האצולה היפנית להגן על אדמתם מברברים ומשודדי ים, הצטיינו כלוחמי קשת ובמיומנות לחימה "נינג'יטסו"  כך התחזק מעמדם בהדרגה עד שבמאה ה-12 הפכו לאצילים, ןאףלמנהיגי האומה היפנית במשך מאות שנים.

במאה ה-19 הנסיבות השתנו השלום ששרר, ןהמסחר המתגבר הפחיתו את הצורך בלוחמים מסוג הסמוראיים, הם אימצו קוד התנהגות נוןקשה ששמו

"בושידו" ביפנית המשמעות היא דרכו של לוחם, זה מתבטא בשיפור ההתנהגות והאופי, את השיפור עושים בהתבוננות עמוקה פנימה אל תוך ליבו ומחשבותיו, בוחן תמיד את אופיו, מתי העדפותיו האישיות מחזירות אותו אחורהאל הדיעות הקדומות.

המטרה בהתבוננות פנימה להגיע לאופי מושלם, שילוב של מוסר ואינטלקט, התנהגות אצילית יושרה, אדיבות, וכבוד. 

קודם כל הם מיישמים הלכה למעשה להרגיע את הלב והרגשות, כאשר הרגשות רגועים גם המחשבות רגועות, המדיטציה  היא הדרך להשיג זאת, רק כאשר  הוא שולט ברגשותיו ובמחשבותיו רק כך יוטכל לצעוד על להבים מושחזים, להעיף חרבות ורמחים, ולהפגין משמעות קפדנית.לדעת לקבל החלטות חשובות גם כאשר סובל מהפסדים קשים מבדידות או מאסונות, או כאשר הוא משגשג ןנהנה משפע, המשמעות לא להיות מושפע מעושר, מעוני, ממעמד נמוך או גבוה, אדם בעל אופי אציל יודע להתפייס עם גורלו.

הסמוראים משכילים ותרבותיים, מעריכים ידע ויופי,עסר האומנויות מסורתיות של יפן כמו טקס התה, ושמרו על גינ וני נימוס אל תהיה גס רוח כותב סוקו בספרו כאשר אתה לא מתחשב ולא איכפתי אתה הופך לרשלן, נותן לרגשות ולתשוקות לשלוט בך זה שהם שולטים בזה לא אומר שהם חסרי חמלה, ההיפך החוכמה ואומץ הלב הם החלמלה האמיתית.

במערב ידוע שהם התייחסו לכשלונות ולטעויות בחומרהרבה, נהגו להרוג את עצמם על ידי חיתוך הבטן בפגיון (חרקירי)

היום זה השתנה, הסיפור הבא מתוך ה'אנאקורה" מדגים את נקודת המבט האחרת, כאשר התכנסה וועדה כדי לדון אדם בגלל קטטת שיכורים לא לקדמו בתפקידו, כאשר היו קרובים לנחלטה, אמר אחד מחברי הוועדה, אם היינו פוסלים כל אדם שטעה פעם אחת, סביר שלא היינו מוצאים אנשים מועילים בעלי כשרון, אדם שטעה יהיה הרבה יותר זהיר ומועיל משום שהוא מלא חרטה, כאשר שאלו אותו אתה מוכן לערוב לו? בוודאי אמר, אדם שלא טעה אףפעם הוא אדם מסוכן כך השתכנעו חברי הוועדה נתנו בו אמון וקדמוהו.