הרגל נהפך טבע שני

כמה זמן זה עוד ימשך? שבוע? חודש? שנה? רבים מאיתנו חיים בימים אלה רק מתוך ציפייה שהכול כבר יגמר ונחזור מהר למה שהיה. מה אתם חושבים, האם מיד נחזור למלא מטוסים, להצטופף בבתי קפה, להידחס בטירופי הקניות כמו הבלאק פריידיי? האם כך אתם מתארים לעצמכם את החזרה לשגרה? זו אולי המגמה המתבקשת על פי טבע האדם, אבל לא בטוח שזו הגישה הנכונה.

ביסודנו אנחנו לא אוהבים שינויים, אבל הפעם נראה שאיש לא שואל לדעתנו, הטבע החליט והטבע מבצע. לא מדובר בעוד משבר פיננסי בארה"ב, ציקלון בהודו או שריפת האמזונס בברזיל. זו מכה שמורגשת בכולנו במידה זו או אחרת, ומתרחשת בו-זמנית בכל מקום עד הפינות הנידחות ביותר בעולם. עדיין קצת המומים, לא מבינים מה בדיוק קורה פה, אבל יחד עם הטבע שדוחף את היקום (ואותנו בתוכו) להתפתח הלאה, סביר להניח שהכול ישתנה. כמו נסיעה ברכבת, עלינו בתחנה בשם "קוביד 19" ונצא בתחנה עם הרגלים חדשים. האנושות עוברת תהליך משותף.

סביר מאוד להניח, העולם שאחרי הקורונה כבר לא נהיה אותם אנשים. היחס שלנו לעולם ולעצמנו ישתנה, עסקים רבים לא ישרדו את המשבר, ואחרים ישנו לחלוטין את אופי התנהלותם. עסקים שאין בהם הכרחיות ממשית יעלמו, ותפיסת העולם שלנו תהיה הרבה יותר פחות בזבזנית וראוותנית.

שוק העבודה יעדיף לעשות פעולת מנע מפני מכות טבע נוספות, שעליהן מתריעים כבר מדענים, ולבסס את עיקר כוח העבודה שלו על רובוטיקה. מה שיאפשר לאנושות להוריד את הרגל מדוושת הגז של מירוץ העכברים המודרני, לעבוד פחות, לחיות יותר טוב, יותר בריא, יותר רגוע, יותר קרוב למשפחה. עם יד על הלב, למה אנחנו צריכים להיכנס חזרה לתוך זירת האגו התחרותי ולהתקוטט זה עם זה כל הזמן? למה לא לחיות לשם החיים עצמם?

לכן כדאי לנו להבין מה נדרש מצידנו כחברה אנושית, באיזו חוקיות עלינו לפעול בחברה, כדי שנעלה לדרגת קיום יותר איכותית מזו הנוכחית. האמת, למה לא? צריך רק להתרגל לרעיון עד שהרגל נהפך לטבע שני.