כיצד הציל אבא פליטים יהודים מהמחנות והגטאות אחרי השואה באירופה - הסיפור בקיצור (חלק א)

נמל חיפה – אל מול שליחות עלומה. - סיפור קצר

שמעון, "סיימון", "סי" בפי חבריו ומשפחתו, עמד זקוף על גשר הירידה מסיפון האוניה אל משטח הבטון של נמל חיפה. השנה הייתה 1935. נושם עמוקות את אויר גלי הים הנשברים למזח, המתערבבים עם בליל הריחות המזרחיים המוזרים, הלא מוכרים לו, שרק שנים אחר כך הוא יאהב כל כך את טעמם בעת עצירותיו בפונדקי הדרכים לאורכה של ישראל, כנהג משאית גדולה בחברת "תעבורה".

בדש הפנימי המוצנע של מקטורנו האפור בחזותו, הייתה מונחת מעטפה קטנה עם כמה כרטיסיות קרטון עטופות ניילון שהיו תחובות בתוכה. זו הייתה שליחותו הסודית מאחותו הגדולה "יטה", אל גולדה מאירסון, מאיר. חשבונות בנק סודיים ברחבי ארצות הברית של אמריקה, עם פרטים מדויקים של "בעל החשבון", פרטים שאיתם יכינו מומחי ה"ההגנה" לזיוף מסמכים, סדרה של דרכונים זהים לשליחים היהודיים שפעלו בארה"ב, חלקם בגלוי, לאיסוף כספים, וחלקם בסתר, לרכש אוניות מעפילים, רכש אי לגאלי של נשק ותחמושת – אשר היו נשלחים בארגזי "צעצועים" לפלסטינה, לחזק את הכוח הצבאי היהודי בארץ.

בימינו החזיק סיגריה אמריקאית זולה, שואף ממנה מעת לעת עד שנתלהטו קצות אצבעותיו מלאחוז את שיירי הבדל הנגמר. אריזה חדשה וגדולה של חפיסות סיגריות הייתה מונחת במזוודה החומה הקטנה, אותה החזיק בשמאלו. מתנה מהאח הצעיר ליטה, בקיבוץ כפר גלעדי, שהייתה מעשנת כבדה, אפילו יותר ממנו.

מזוודת העור שאחז בשמאלו, הייתה כבר דור שלישי בידיו, ועתידה הייתה להיות אפילו דור רביעי בידי בנו הצעיר, העתיד ללמוד באוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים, 40 שנים לאחר מכן.

הייתה זו מזוודה שרכש סבו, שהיה רב בקהילה יהודית ברוסיה הלבנה, אשר ראה בעיניים מפוקחות את ההתפתחויות הרות האסון של גלי הפוגרומים ביהודי רוסיה, ואמר לבנו, אביו של סי, "קום לך לך אל ארץ האפשרויות הגדולות, אמריקה, והתחל שם חיים חדשים, בארץ המהגרים שבנתה בכניסה לנהר ההדסון בניו יורק את פסל החירות המפורסם. אולי שם גורל היהודים יהיה טוב יותר". מזוודה זו שנרכשה בכסף רב מחנות המזוודות הראשית בעיר (חנות שעסקיה פרחו עם התגברות גלי ההגירה), הייתה בצבע חום-בורדו, מבריקה בחיצוניותה, אם כי תמיד הייתה עטופה בבד חום בהיר מרופט במקצת, אותו תפרה במיוחד סבתו של סי, כדי לשמור על מזוודת חילופי העולמות החשובה הזו.

בתוכה הייתה המזוודה מרופדת בבד משי חום-ורדרד. ריח תמידי של טקסטיל ועור עלה ממנה, עת הייתי פותח אותה, גם עשרות שנים מאוחר יותר. תאים תפורים בקפידה, עם קפיצים עטופי מלמלה עדינה, היו בכל פאותיה. בתא זה נשמר הדרכון. בתא זה נשמר נייר המכתבים, אותו הסכים סי להכניס רק בלחצה של אמו, "תכתוב, תכתוב משהו ותספר לי מה שלום בנותיי, אחיותיך, בקיבוץ המוזר הזה בגליל, וגם איך אתה מסתדר", הייתה מתחננת לבנה, שהיה כל דבר מלבד איש של כתיבה. תא אחר הכיל את כלי הגילוח והצחצוח, וגם ספר על פיתוחי החשמל החדשים של נורות הרדיו, היה בה.

סי היה איש טכני וחשמלי בכל רמ"ח אבריו. מבחינתו הייתה המזוודה יכולה גם להכיל אך ורק את הספר הזה. אומנם אחותו בלה, (הם היו משפחה עם 12 אחים ואחיות...) שלחה איתו גם את "הפלטפורמה שלנו- יסודות הציונות הפרולטארית" – של בר בורוכוב, עבור יטה, שהייתה אידיאולוגית ידועה בכפר גלעדי, וטיעוניה הסוציאליסטיים, הדהדו בכל אסיפת קיבוץ, שהתנהלה כל מוצאי שבת בחדר האוכל הקטן, בו אכלו במשמרות.

ברישול גמור נחו במזוודה לבנים, גטקס, חולצת עבודה כחולה מבד אמריקאי עבה, מכנסי עבודה חומות וגם עניבה רחבה אפורה-שחורה, לאירועים ומפגשים מיוחדים, שקיים סי מעת לעת עם אנשי סוד ובטחון עבריים בפלסטינה. עובדת היותו דובר אנגלית, נתנה לו יתרון גדול ומעמד מיוחד בשנים שיבואו, הן בדיבור עם הבריטים, ושותפיהם ההודים והאוסטרלים, והן בפעילויותיו החשאיות על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה, ועל אדמת הולדתו, ארה"ב לאחר המלחמה, עד להתפרקות ארגז "הצעצועים" בנמל חיפה, שהגיע במשלוח תמים מארה"ב, והתפזרותם של עשרות תת מקלעים על הרציף, (עקב שימוש במנוף המיועד למשקל קל), מה שהפך אותו לעבריין מבוקש בארה"ב עד שנת 1965, שנים לאחר הקמת המדינה, ורק אז הוסר מעליו צו התפיסה, בהתערבותו האישית של רה"מ לוי אשכול, אצל הממשל האמריקאי.

המזוודה הזו חצתה עם סי את מדבריות צפון אפריקה, עת התגייס לצבא האמריקאי, השתתף בקרבות הקשים נג