פרשת השבוע בראי של ימינו

פרשת ואתחנן

פרשה זו היא המשך של סיכומו של משה, מעין שיכתוב של ההיסטוריה ואזכור המצוות והחוקים

וגם מבט מסוים אל העתיד. משה אם תרצו או לא הוא גדול הנביאים והוא עומד על פתח הכניסה לארץ ישראל המובטחת וכבר רואה את העתיד של העם, אבל הקב"ה אוחז בו ומונע ממנו מלהיכנס, ומשה מתחנן.

אבל הקב"ה כבר נמאס לו ממשה, קודם היסס, לא האמין לסנה הבוער, כושר המנהיגות שלו לווה כל הזמן בבעיות והעם שהנהיג ממש לא התנהג כראוי, עד כי הפליא משה בפרשת מי המריבה ולקח על עצמו ואהרון את הנס, עובדה שאנו שרים: ומשה היכה על סלע ויצאו ממנו מים.."

וכאשר לאלוהים נמאס ממישהו  הוא מקבל ג'ננה:

ויאמר יהוה אליי, רב-לך--אל-תוסף דבר אליי עוד, בדבר הזה

נמאסת דיי אומר לו אלוהים ומוסיף

.  כז עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה--וראה בעיניך:  כי-לא תעבור, את-הירדן הזה.  כח וצו את-יהושוע, וחזקהו ואמצהו:  כי-הוא יעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את-הארץ אשר תראה.

לך טפס על הר גבוה וראה את הארץ וכשתרד  תביט בעיניים לזה שינהיג את העם במקומך.

בימים דחוקים אלו העם , הריבון נמאס לו מהמנהיג והוא קורא לו להתפטר

משה הוא האדם שויתר על התואר נסיך מצרים ובראותו את סבל העבדים עם ישראל עושה מעשה

לא כל אחד יוותר על נסיכות למען עם שלא מכיר אותו ולא מכיר בו.

שאיפתו לצדק ממשיכה בדרכו כאשר הוא פוגש בבנות מדיין ומסייע בידן לעמוד על זכויותיהן.

אהבתו את הזולת ללא חישובים אישיים. תכונה זאת נראית כמה פעמים. כאשר חטאו בני ישראל (חטא העגל), והקדוש-ברוך-הוא מתכוון להשמיד את בני ישראל, ומציע למשה "ואעשה אותך

לגוי גדול")(שמ' לב י); וכן בחטא המרגלים "ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו" (במ' יד יב); משה עומד ומתחנן לפני ה' לסלוח לבני ישראל, אף שמשמעות הדבר היא דחיית הצעתו של ה' אליו.

משה כאמור מוותר על טובות הנאה לעצמו למען הכלל ודואג אך ורק לעם ישראל ולמשימה שהוטלה עליו להביא את עם ישראל לארץ המובטחת.

משה אינו מרפה מתפקידו וממשיך לתת תורה בעם, זו אולי הדוגמא הטובה הבאה להמחיש מיהו משה.

כ ואתכם לקח יהוה, ויוציא אתכם מכור הברזל ממצריים, להיות לו לעם נחלה, כיום הזה.  כא ויהוה התאנף-בי, על-דבריכם; ויישבע, לבלתי עוברי את-הירדן, ולבלתי-בוא אל-הארץ הטובה, אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה.  כב כי אנוכי מת בארץ הזאת, אינני עובר את-הירדן; ואתם, עוברים, וירשתם, את-הארץ הטובה הזאת.  כג הישמרו לכם, פן-תשכחו את-ברית יהוה אלוהיכם, אשר כרת, עימכם; ועשיתם לכם פסל תמונת כול, אשר ציווך יהוה אלוהיך.  כד כי יהוה אלוהיך, אש אוכלה הוא:  אל, קנא.

ואז הוא מגדיל ואומר דברים שיחרטו לנו לכל החיים ובתפילות:

א ויקרא משה, אל-כל-ישראל, ויאמר אליהם שמע ישראל את-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי דובר באוזניכם היום; ולמדתם אותם, ושמרתם לעשותם.  ב יהוה אלוהינו, כרת עימנו ברית--בחורב.

ד שמע, ישראל:  יהוה אלוהינו, יהוה אחד.  ה ואהבת, את יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאודך.  ו והיו הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך היום--על-לבבך.  ז ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך.  ח וקשרתם לאות, על-ידך; והיו לטוטפות, בין עיניך.  ט וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך.

משה מעביר לעם את עשרת הדברות כיוון שהדור הזה ברובו אם לא כולו אינו הדור שחזה במעמד הר סיני. וגם ממציא את התפילין.

בסיום הוא מנבא לעם על העתיד לו

י והיה כי יביאך יהוה אלוהיך, אל-הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב--לתת לך:  ערים גדולות וטובות, אשר לא-בנית.  יא ובתים מלאים כל-טוב, אשר לא-מילאת, ובורות חצובים אשר לא-חצבת, כרמים וזיתים אשר לא-נטעת; ואכלת, ושבעת. 

שימו לב הוא מבטיח להם לקבל הכל מהמוכן

ערים- אשר לא בנית

בתים מלאי כל טוב- אשר לא מילאת

בורות חצובים – אשר לא חצבת

וזיתים - אשר לא נטעת

והעיקר ואכלת ושבעת

יש אנשים רעבים בישראל של היום , יש מנהיג דגול הירושלים שעשה המון אבל האם לא די למלוך? העם חושב שהגיע הזמן למנהיגות אחרת