פרשת הקללות כי תבוא

תשמעו אם היו מקללים אתכם בקללה כזו זה מה זה מעליב

ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)

נו זה קורה כל הזמן, זאת אומרת שלא כולם הולכים בדרך ה'

אז תיזהרו לכם כי

סח וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם, בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ, לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ; וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה. 

תבינו השפחה עומדת למכירה בכיכר העיר כולם באים נוגעים ממששים ו וְאֵין קֹנֶה. (נכון גם לעבד)

זה לאט הכל משה ממש מקלל אותם ומאיים

טו וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ.  טז אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר; וְאָרוּר אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  יז אָרוּר טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  יח אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.  יט אָרוּר אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וְאָרוּר אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ

והרי למדנו מהתנאים בני זמננו הגששים: " כל המוציא דֵבַ‏ר קֵללה מפיו, יִנַ‏עָ‏ל אבי אבי אביו"

בעצם לא משה התחיל בקללות האלו גם לא בלעם

הקללה הראשונה היתה של אלוהים כאשר גרש אותנו מגן עדן כאשר אמר " בזיעת אפך תאכל לחם" בכך הוא הפך את המושג עבודה לקללה.

דווקא העבודה והמלאכה הן אלו שמצילות אותנו מכל הקללות

ולכן נשירה את השירה הזו

חיים נחמן ביאליק

מי יצילנו מרעב?
מי יאכילנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב?
למי תודה, למי ברכה? -
לעבודה ולמלאכה!

מי ייתן לנו כסות בקור?
ומי בחושך ייתן אור?
מי יעל מים מן הבור?
למי תודה, למי ברכה? -
לעבודה ולמלאכה!

ומי נטע עצים בגן,
לפרי ולצל, כל מין וזן,
ובשדות זרע דגן?
למי תודה, למי ברכה? -
לעבודה ולמלאכה!

מי הכין לנו פינת גג,
גדר לגן, לכרם סייג,
ומי טרח ומי דאג
לכבוד שבת, לכבוד החג?
למי תודה, למי ברכה? -
לעבודה ולמלאכה!

על כן נעבוד, על כן נעמול
תמיד בכל ימי החול,
כבד העול, נעים העול!
ובעת הפנאי נשיר בקול
שירי תודה, שירי ברכה
לעבודה ולמלאכה!

שבוע אוב