ג'ון דמיאניוק

בניגוד למשפט אייכמן שעד היום רואים בו אירוע מכונן, משפט דמיאניוק נשכח מהזיכרון חלפו מאז המשפט 27 שנים בארץ התעלמוח השתדלו לא לכתוב עליו ולא להזכירו.

עכשיו יוצא הספר של תמיר הוד "מדוע זכרנו לשכוח", עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת בן גוריון מתמקד בשאלה המטרידה , מדוע טושטש המשפט, המקום המורכב והבעייתי של פרשת דמיאניוק בהיסטוריה של ישראל ובדמוי העצמי של החברה הישראלית.

דמיאניוק היה אוקראיני שהיגר לארצות הברית אחרי מלחמת העולם השניה, אורח חייו היה סולידי בקליבלנד, עבד במפעל הרכבת מכוניות פורד ב-1975 התעורר חשד שהיה כח עזר לנאצים, במחנה ההשמדה בסוביבור, החקירה התנהלה באיטיות, כאשר הגיע המידע לארץ, ב-1981 החל התהליך המשפטי להסגרתו.

הנהגת המדינה ת]פשה את משפטו כהזדמנות אחרונה לשפוט פושענ נאצי חי. הוא הוסגר לישראל ב-1986, ב-1987 החל משפטו, בראש הרכב השופטים ה יה השופט דב לוין, בסנגוריה היו שני פרקליטים יורם שפטל שנחשב מגיל צעיר ביותר אדם שהביע התנגדות למימסד ושאינו מהסס להפגין זאת, זה עורר בציבור תגובות קשות שפטל היה דמות בולטת במשפט יותר מהשופטים ומצוות התביעה, המשפט התמקד בדבר אחד זהות ההנאשם, האםהוא ממחנה טרבלינקה שרצח במו ידיו רבבות ונודע בכיונויו איוון האיום.

הסנגור השני היה דב איתן שהתמסר כולו למשימה, ועבד עם שפטל שעות ארוכות, כשבוע לפני פתיחת העירעור יצא מביתו בבוקר הגיע למגדל העיר לקומה 15 וקפץ אל מותו. רעיחיתו אומרת שהוא לא השאיר שום מכתב, שמאז הצטרפותו הגיעו לביתם שיחות טלפון מאיימות ככלן שהתקרב מוןעד המשפט כך גדלו האיומים גרמו לו לאוד=בדן משקל ולנדודי שינה, ההתאבדות הוסיפה עוד מימד טרגי לפרשת דימאניוק, בהשלוויתו של איתן ניצול שואה בשם ישראל יחזקאלי התקרב לשפטל ושפך חומצה על פניו, וגרם לפגיע ה קשה בשתי עיניו.

עקב זאת חל עוד עיכוב במשפט והחל במאי 1990, ניצולי השואה העידו מטעם התביעה קבעו כי אכן זה הוא, כאשר עלה להעיד אליהו רוזנברג ביקש מהנאשם להוריד את משקפיו שיוכל לראות את עיניו,התבונן בו ואמר אין לי צל של ספק את הפנים האלה והעיניים הרצחניות אי אפשר לשכוח.

ב-25 באפריל גזר הדין היה מוות, זגר הדין התקבל במחיאות כדיים בריקודים יש נקמה צעקו הניצולים השמחה היתה מוקדמת.

כאשר נפלה ברית המועצות מיהר שפטל ונסע למוסקבה, מצא תיעוד רלוונטי והבגישו למשפט, יש ספק סביר לזהותו נמצא זכאי לא להאמין.השופט שמגר אמר זו החוויה הקשה ביותר שעברתי וזה ירדוף אותי כל ימי.

לא מדברים במשפט זה ולא מזכירים אותו אולי מחמת הבושה שצבר ישראלי הציל ארכי רוצח מעמוד התליה.