מה הסיכוי להכיר?

אני לא כותב מתוך מטרה לבקר את עצמי.

האמת היא שאני דווקא מאוד אוהב את עצמי כמו שאני.

אבל ככל שאני מביט סביבי יש לי הרגשה חזקה שמה שאני אוהב זה לא מה שהן אוהבות..

לפני כמה ימים התכתבתי עם מישהי באתר הכרויות.

לא מלכת היופי בשום פרמטר אבל אישה נאה ואסתטית וכשראתה תמונת גוף שלי והבינה שרזה אני לא היא נעלמה לה תוך שתי שניות.

מצפים ממני לחזר...

מצפים ממני לשאול המון שאלות...

מצפים ממני לנקוט הרבה יוזמה.

כל זה לא אני ולא הייתי מעולם.

זה נכון,למעט בויכוח על נושאים רגישים, רוב הזמן אני שקט מאוד,מופנם מאוד ולא מרבה יותר מדי ליזום.

השגתי דברים יפים בחיי אבל זה לא היה תוך כדי מאבק בלתי פוסק.

תמיד עשיתי דרך איטית,ברורה ונחושה קדימה וכך הגעתי.

סיימתי תואר,מצאתי עבודות טובות...

עכשיו בגיל 50 (כבר קרוב יותר ל51) כל מה שאני רוצה זה להכיר מישהי שעדיין מאמינה שהיא יכולה להכיר חבר לחיים...גם בגיל שמעל 50.

אין שום צורך לוותר על נראות, חיצוניות ותכונות אופי שחשובות לנו.

אבל מותר קצת להוריד רף ולא לרוץ אחרי ג'ורג' קלוני הבא.

כשאני עובר על כרטיסים של נשים באתרי הכרויות אומרת לי לפעמים הבת שלי: "מה זה אבא? איזה טעם יש לך?"

איך להסביר לה שאני לא מחפש דוגמנית אלא את המבט הזה בעיניים שלה שיתפוס אותי.

אולי בגלל זה מימדי גוף פחות מעניינים אותי.

חיוך אחד ממיס שווה לי הרבה יותר.

אני יודע שגם אני נולדתי עם מבט כובש בעיניים כי גרושתי תמיד אמרה שהקמטים בצידי העיניים שלי זה החלק הכי סקסי אצלי.

אבל אני לא בטוח שזה מוכר כמו שזה מכר פעם.

אין לי הפריבילגיה של אנשים יפים הורסים שכל העולם מעביר את התמונה שלהם ימינה.

אני מקבל כל יום לייקים ורבים מדי מתוכם קשה לי להתחבר לתמונה/לכרטיס.

אז כן, אי אפשר לברוח מהספקות.

מה הסיכוי שעוד אמצא את האחת שאיתה אזדקן?

ממש החודש התחדשתי במזרון חדש, במיטה יפיפיה.

בכל לילה המפגש הבודד עם המיטה מזכיר לי שלא משנה כמה יפה תהיה המיטה שלי או כמה נוח יהיה המזרון.

בסופו של יום אם אתה הולך לישון לבד אתה בעצם הולך לישון עם גברת בדידות לצידך.

והיא... הגברת בדידות...

גם לא יפה, וגם לא בעלת תכונות נעימות.

אבל להיפטר ממנה עוד לא הצלחתי.