התמודדות יעילה עם מחלה

בין אם מדובר באירוע פתאומי כמו אירוע לב ובין אם מדובר במצב רפואי מתמשך כגון סרטן, התמודדות עם מחלות היא מצב מאיים המחייב הסתגלות, רגשית ולוגיסטית של החולה ובני משפחתו. הופעת מחלה בחייו של אדם, מעוררת לרוב מצוקה רגשית משמעותית המתבטאת בדיכאון, בחרדה, בכעס, בפגיעה בדימוי העצמי ובחרדת מוות, ועלולה להוביל לקשיים במישור החברתי, המשפחתי, הזוגי והתעסוקתי.
התגובות הרגשיות אינן תוצר בלעדי של המחלה עצמה. לעיתים המצוקה הרגשית מתעצמת מול השינויים הרבים הנדרשים באורח החיים (שינוי בתזונה, פעילות גופנית, תרופות, בדיקות). שינויים אלו הם שינויים לא פשוטים ועלולים להעלות את התחושה כי איכות החיים נפגעת באופן משמעותי. כתוצאה מכך, עלולים להתפתח קשיי הסתגלות.
תהליך ההתמודדות עם נכות ומחלה הוא תהליך קשה המאופיין פעמים רבות בתנודות רגשיות. התגובה הרגשית של האדם קשורה במצבו הבריאותי, אבחנתו הרפואית, תכונות אישיותו , ניסיונו הקודם עם מחלות, ועוד. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אך לכולם דרוש זמן כדי להכיר ולהסתגל למציאות החדשה.
השינויים הרגשיים יוצרים לעיתים חשיבה לא רציונאלית המייצרת מסקנות ופרשנויות עצמיות מוטעות שלא רק שאינה עוזרת לנו נפשית בהתמודדות עם מחלה כרונית או אירוע חד פעמי, אלא היא אף יכולה להיות גישה חבלנית שתשאיר אותנו מאחור.
לפי עקרונות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בהתמודדות עם מחלה עלינו להתאים את המחשבות והאמונות: על ידי זיהוי של תבניות לא-מסתגלות ואמונות לא רציונאליות בהקשר למחלה ולעצמם וללמוד להתאימם למציאות החדשה שנוצרה.
המלצות: פיתוח אסטרטגיות התנהגותיות יעילות כגון: תקשורת אפקטיבית, שיפור אסרטיביות, אסטרטגיות התמודדות, הצבת מטרות, שימוש בקשרים חברתיים, לימוד הרפיה עצמית. בנוסף ללמוד דרך בה יוכל החולה לבטא את בעיותיו, דאגותיו, רגשותיו ורצונותיו ולפתח את יכולתו לתקשר עם בני המשפחה, חבריו הקרובים והצוות הרפואי.
למכון פיסגות,
את הדבר החשוב ביותר ,שניכתב בסוף,הייתם צריכים להביא במבוא לרשומה ואחר כך לפרט איך עושים את זה.כי זה שהמצב קשה כשיש חולה בבית או כשהאדם עצמו חולה-את זה לא צריך לספר לנו.רובנו...
למכון פיסגות,
את הדבר החשוב ביותר ,שניכתב בסוף,הייתם צריכים להביא במבוא לרשומה ואחר כך לפרט איך עושים את זה.כי זה שהמצב קשה כשיש חולה בבית או כשהאדם עצמו חולה-את זה לא צריך לספר לנו.רובנו איננו בני תישחורת והתנסנו במצב כזה או עם הורינו או בני זוגינו או לפעמים אנו עצמנו -בנו היתה העובדה.לצערי,את זה לא צריך לומר לנו.השאלה על מה שכתבתם בסוף-איך מתאימים את עצמנו למצב החדש.אני למשל יודעת את זה מניסיוני עם בעלי ז"ל שהיה חולה זמן רב ועם אבי היקר זמן רב לפני כן.אז גם זה אינדיוידואלי וכל אחד יצטרך להתאים עצמו על פי החולה,על פי המצב המשפחתי ובעיקר על פי הקשיים שהביטוח הלאומי מערים על המשפחה שמבקשת עזרה.
אז מה בעצם חידשתם כאן?
הנה אני אולי אחדש משהו מיזערי,שגם את זה אולי רבים יודעים.
כדאי לפנות ל"עזר מציון"הם עוזרים בשעת חרום,כשהביטוח הלאומי עדיין מתעלל בנו,ומעניק שש שעות שבועיות חינם,חינם.(לא הביטוח הלאומי).אבל אליה וקוץ בה-כשאחר כך פונים למשרד שמספק כח עזר הביתה,הם לא רוצים לעזור,כי הם טוענים שכשהביטוח הלאומי סוף סוף יעזור,לא הם יקבלו את התמורה,אלא"עזר מציון"
"יד שרה"משאילה הליכונים וכל מיני כלי עזר כמו כיסא גלגלים רק תמורת ערבון(שלא נדע).לכן,שנים אחרי מות בעלי,אני תורמת ברצון לשתי עמותות נדיבות אלה.