בוקר יום.

פוקח עיני מבקש לדעת מי אני?
לא זוכר.
זוכר! גוזל אני בקן חמים.
ניזון מחֵלֵב הבא מאהבה...

אביב.
פלומה התחלפה בנוצה.
נוצה בכנף.
קיץ. סתו. חלף...

מן הקן החם נפלתי.
פרפרתי בכְּנָפָיי,
והנה נבלמה נפילתי!
זרמי אויר נשאוני,
איבדתי דרכי חזרה לקן.
המראתי מעלה מעל העננים,
אל השמש החמה,
ולא ידעתי איזה עוף אני?

מרחקים, גמעתי.
סכנות ניקרו בדרכי, נסקתי.
התחפשתי לעיט הברחתי יונים.
אך לא התאים לי, שבתי לדמותי
בלי שאדע מי אני?

נוצותיי גוון החליפו.
מנדודי עייפתי.
מגבהים הנמכתי.

אגם כחול ראיתי,
על פלגי מים צלולים,
ירדתי...
שטתי במים שקטים.

מעבר לגומא, עוף כמוני
פגשתי.
'דומים אנו', אמרתי.
'איזה עופות אנחנו, שאלתי?
'ברבורה אני', ענתה היא,
תוהה לשאלתי...
ענוגות, כנפיה, פרשה.
'ואתה ברבור כמובן'...
'ברבורים אנו', צחקה.
'בָרְבוּר אני' שָנִיתִי אחריה.

ערפילים נמוגו, שחר חדש הפציע,
וידעתי מי אני.

באגם כחול, בין קני הגומא
אהבתיה.
כנף אל כנף, צהלנו, המראנו
אל האור, אל המחר...