אופניים=אבא

אבא = אופניים

אופניים בשבילי  היא מילה נרדפת למילה אבא.

יד חזקה ואיתנה של אבא  השומרת על הילד הרוכב ,

היא סמלית לגבי כל פעולה עתידית  בחיי הילד.

ראו את התמונה כולה: יד  מנחה  האוחזת מאחור , משרה

 ביטחון וידיעה ,שגם אם ניפול יש אבא חזק שירים אותנו.

העניין מנקר  בי שנים רבות ולא מניח.

גם היום  ניתן לראות אבות רצים אחרי הילדים ומלמדים אותם את רזי הרכיבה.

כאילו זה תפקידו  הבסיסי של אבא.

תמיד נעמדת ,בודקת  את  סצנת הרכיבה  בין אב  לבן / בת ונזכרת.

נזכרת בבני הדודים שלי  להם  נקרא דני ועמי  .

 בכל פעם  בה התארחתי  אצל הוריהם לסוף שבוע ,נצטוו לצאת איתי למסע  למידת רכיבה על אופניים .

מסכנים שלי .

שנים  החזיקו מאחור  את האופניים ושמעו את אותה המנגינה :

" כן ,כן בסדר ,תעזוב ,עכשיו ,כן עכשיו ,לא ,לא ,רגע עוד  לא ,אני פוחדת ,עוד מעט ".

או

" בגלל הרמה אני פוחדת ,אם לא הייתה רמה ,הייתי מסכימה שתעזוב את היד ".

 הם המסכנים ,לא התעייפו ,לא התייאשו.

ריחמו עליי ,היתומה.

לפעמים כשהוריהם ביקשו ,הייתה  תלונה קלושה ורמיזה שאף פעם לא אלמד ,אבל תמיד יצאו איתי לשיעור.

אז למרות הרצון העז שלהם ולמרות הנכונות האמיתית שלי להיות כמו כולם ולדעת לרכוב על האופניים עד היום אני לא.