קורונה - הפחדה והסברה

הקורונה כמגיפה כבר ירדה במקומותינו וההרגשה היא שאין סכנה. פגשתי השבוע אשה צעירה, שעובדת בבית חולים בתל אביב, והיא אמרה לי בחיוך מתחטא: "לא התחסנתי נגד קורונה".
- ??
"אני יודעת מה משמעותה של המחלה. אני יודעת שמגזימים בלי סוף וגם משקרים אותנו. אז החלטתי לא להתחסן".
- מה אמרו בבית החולים?
"רוב מכריי בעבודה התחסנו ועלי הטילו סנקציות. אמרו לי, שאני צריכה לעשות בדיקות כל 72 שעות (ואני עושה) ואמרו לי שלא אכנס למחלקות מסוימות. אבל כשחסרים עובדים, פתאום מותר לי להיכנס לכל המחלקות.
"חוץ מזה, אני יודעת שלא נותנים לנו מידע אלא משקרים".
אני בהחלט מסכים, שלא נתנו לנו מידע. למשל, לא ראיתי פרסומים על מספר המתים בארץ מכל המחלות והתאונות ומזיקנה. רק היו דיווחים אינסופיים על מתי הקורונה. היו גם משפחות, שהתלוננו על שרשמו את המת שלהן כנפטר מקורונה, בעוד שהוא מת מסיבה אחרת. עכשיו מדווחים לנו בלי סוף על מספר המתים במדינות בעולם. מדינות, שאין לנו עניין בהן וברובן אף לא ביקרתי. למה מפרסמים? אולי כדי להפחיד.
העובדה, ששילמנו מחיר יקר מאד בעד החיסונים כי ביקשנו לקבל אותם מהר והוספנו לכך הרבה מידע יקר ערך מאד – אינה נחשבת.
הרהרתי לי בדבר ונזכרתי בסרטון בן עשר דקות, שצילמו אורלי וגיא. . יש כאן סידרה ארוכה מאד של ראיונות עם רופאים בכירים שאינם כופרים במחלה, אלא מדגישים, שמגזימים מאד בפרסום בתקשורת ויוצרים מצב כאילו המחלה הרבה יותר קשה מכפי שהיא באמת. דיעה שונה מכפי שמופיעה (בלי סוף) באמצעי התקשורת.
הסרטון לא שודר באמצעי התקשורת המובילים והופץ רק ברשתות החברתיות. אינני יכול לבדוק את הדברים, אבל אני יכול להציג את הקישור לסרטון:
https://www.inn.co.il/news/463727
מטולה – מושבה בת 125 שנים, שראויה לכל מלה טובה
במקרה, רק במקרה, הגעתי למטולה לפני ימים אחדים ועכשיו מצאתי שיש לה יום הולדת. ב-17 במאי, לפני 125 שנים, הוקמה המושבה. אחת הוותיקות בארץ, שאת קרקעותיה קנה הברון אדמונד דה רוטשילד ובנה את הבתים הראשונים בה. הם עדיין עומדים.
כאשר הגענו למטולה, נסענו תחילה אל מפל התנור, שבימים אלה הוא זורם בעוצמה וגובהו 30 מטרים – מן המפלים הגבוהים בארץ. היה יום חם ונכנסנו לחורשה, המקיפה את המפל, וראה פלא – בצל העצים והשיחים היה קריר ונעים. אולי זה אחד הסודות של מטולה – מקום קריר, ששימש אתר נופש ואליו נהרו מכל הארץ. בעבר הרחוק, היה זה גם מקום הנופש של עשירי ערב והיום אפשר לראות מעבר לגבול (הקרוב מאד) את ארמונותיהם של עשירי האמירויות בכפרים הלבנונים הסמוכים.
גם כיום, ראויה מטולה להיות אתר נופש, שכן למרות קוטנה היחסי, יש בה כמה בתי מלון וכמה בתי קפה. אפשר לבלות ביום ב"פארק קנדה", מרכז ספורט ונופש הכולל משטח החלקה על הקרח ואולם באולינג ובריכות וגם מקום לגלישה על השלג. מי שירצה לעלות למצפור, יוכל לראות את בקעת עיון הסמוכה וכן כפרים אחדים מדרום לבנון. מן הצד השני יראה את עמק החולה. נוף נהדר. 

מצפור דדו במטולה. צילם ד"ר אבישי טייכר
בסיור במקום שמענו, שבבקעת עיון יש קרקעות משובחות, השייכות לאיכרי מטולה הוותיקים. הקרקעות רשומות בטאבו, למרות שלישראלים אין כרגע גישה אליהן. אבל בצד הישראלי של הגבול יש הרבה מטעים השייכים לחקלאי מטולה הוותיקים. המטעים מטופלים, חרושים, נקיים ונטועים עד הפינה האחרונה של כל מטע. דוגמא נהדרת לחקלאים אחרים.
כאשר אנחנו עוברים בכביש הסובב את מטולה, מצביע ראש המועצה הנמרץ, דוד אזולאי, על ביתו הסמוך לגדר הגבול ומראה מכוניות הנוסעות מן הצד השני: "אלו של חיזבאללה". הוא מספר כי לפעמים עומדים אנשים על הגיבעה ממול וצועקים קללות בערבית. אזולאי, שהוא יליד קרית שמונה הסמוכה, מבין ערבית. אז מה?..
כאשר אנחנו נוסעים על הכביש הראשי של המושבה, הוא מעיר: ”זה כביש 90, שמתחיל באילת וכאן סופו". מן הצד השני – לבנון. "אנחנו היישוב הצפוני ביותר", הוא ממשיך. מקום טוב לנופש ומקום שחשוב לשמור עליו.
אז מה מקור השם מטולה? סיפור ישן מספר על אשה זקנה, שהיו לה יונים. חלק עפו לה וחלק מתו לה. אז למה מטולה?
את התשובה ראינו במוזיאון המקומי. רונית אנטלר, מנהלת המקום, הראתה על הקירות הרבה שלטים מקוריים, שעליהם כתוב מתולה. זה שם המקום שנקבע לפי השם הדרוזי של הכפר "אומתאללה". המתיישבים הראשונים לא רצו "מת" בראש השם והוא הוחלף למטולה. וכך זה עד היום.