רמת יצחק - השכונה

ישבתי בבוקלאב ודיברנו על הספר של מאיה ערד, "קנאת סופרות" (שאינני ממליץ עליו), אחת, שכבר מזמן איננה צעירה, גילתה "גם אני מרמת יצחק". כמובן שהכרתי את כתובתה, כי השכונה הזאת היתה מקום מגוריי במשך שנים רבות.
לפני שנים פגשתי צעירה, שהתגוררה בקרית בורוכוב. אמרתי לה: "את יודעת שזה חלק מרמת יצחק?" הסתכלה בי בתמיהה והשיבה: "לא שמעתי את השם הזה"...
לפני שבועות אחדים חזרתי לסיור בשכונה רמת יצחק והתפעלתי מן השינויים.
בגיל שלוש הגעתי עם הוריי לביתנו החדש בשכונה החדשה. פליישר העגלון, רתם שתי פרדות קשישות לעגלת עץ ישנה ועליה העמיסו את מעט הרהיטים. עברנו בעגלה שדה רחב ידיים עד למרגלות הגבעה, שנקראה הר הלוויתן. הר עירום, שמפסגתו יכולנו לראות את האזור כולו – בתים קטנים, היום קוראים לזה "צמודי קרקע", פזורים בשטח ריק, שהיה פעם פרדסים. שכונת פועלים זאת היתה. אחר כך סופחה השכונה לרמת גן ב-1943 וקראו לה "רמת גן ב'". טוב, זה היה מזמן.
לפי התוכניות היו אמורים לבנות בריכת נוי גדולה על הר הלוויתן, שנקרא כבר "הר הבנים" ועליו נבנה בית יד לבנים עם מגדל תצפית גבוה. אבל לכאן הגעתי כבר הרבה שנים אחרי שעזבתי את השכונה. לפני כשבוע, חזרתי לשדרות ירושלים, מרכזה של שכונת נעוריי. באתי לראות.
לפני כשבוע הלכנו לטייל בשדרות ירושלים, גדעון שהתגורר אף הוא ברמת יצחק, ואני.
כאשר עברנו ליד מה שהיה שדה גדול, מול בית הוריי לשעבר, זכרתי שנשתלה כאן משתלה גדולה ובעליה, שטיפח בה ירקות, נפל במלחמת השחרור. כיום יש כאן בניינים בני ארבע קומות וחנויות, שלא הכרתי בנערותי. מצידו השני של הרחוב צמחו גם בניינים גבוהים – שמונה קומות! מי חשב על כך בזמנו?
המשכנו לטייל וראינו שבנק דיסקונט סגר את סניפו ברחוב וכך גם בנק לאומי ובנק הפועלים. הכל התמלא חנויות. הבניין של קולנוע לילי נותר בדיוק כפי שהיה בזמנו. שנים עמד ריק, וכיום יש בו גם משרד עורכי דין ("נא לצלצל לפני שנכנסים").
עצרתי לרגע ליד הבית, שהיתה בו המספרה של דוד. כבר שנים רבות דוד איננו אבל ברחוב יש בבתים הסמוכים ארבע מספרות חדשות. המכולת של אשרוב כבר איננה, אבל הרצל בעל חנות הפירות והירקות נמצא כאן כבר יותר מחמישים שנה.
לידו מצאתי את הכניסה לגינת הר הבנים. שער מעוטר ומדרגות עולות בהר, מקום שנהגנו לשחק בו, כשאנחנו בעיקר יחפים...
המשכנו לטייל ברחוב עד בית הספר "העליות", שבו למדתי בילדותי. נכנסנו בסמטאות עד בית הספר. ילדים שיחקו בחצר, שבה היתה פעם משתלה גדולה. בעבר, היה כאן כנס של תלמידי בית הספר ופגשתי אנשים, שהיו ילדים איתי בכיתה. כעת, כשהגענו, ישב שומר בבותקה ליד השער הנעול ואסר עלינו להיכנס..."אלה ההוראות".
זמנים אחרים.
גם השדה הריק בין בית הספר והשכונה הסמוכה, התמלא בתים וחלקם עומדים בפני פינוי בינוי.
דברי חכמים תמיד עומדים
אמר ש"י עגנון בספרו "שירה": "והחכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים, שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך קופצים הטיפשים והרעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם. הטיפשים, כל דבר שנתנו עיניהם בו – הרי הם מחזיקים אותו ואינם מניחים ממנו, שאם יניחו ידיהם ממנו אין להם מה יעשו בעולם. לפיכך כל ימיהם תחבולות ובלבד שיחזיקו העולם בידיהם."