הגיבורות שלחמו נגד הנאצים.

השנה היתה 1943 אמצע מלחמת העולם העולם השניה. רניה קוקילקה היתה בת 19 עמדה בתחנת הרכבת בוורשה היא הידקה את מעיל הפרווה לגופה, 

מתחת לשכבות הבגדים הרגישה את קנה הרובה והאקדחים המוצמדים היטב לגופה. מתוך סליה ביצבצו תפוחי האדמה מתחתיהם מוחבאים חומרי נפץ. שוטר הגסטאפו התקרב אליה וביקש תעודת זהות, הביטה ישר לתוך עינויו ובקול מתחנחן קירבה את ראשה לאוזנו ליטפה קלות את זרועו ובחצי לחישה אמרה הצלחתי להשיג מעט תפוחי אדמה למשפחתי. השוטר היה מהופנט מעיניה הירוקות ומהשפתים המפתות.

משימתה היתה לבשיג כמה שיותר כלי נשק וחומרי נפץ ותעודות זהות מזוייפות, וכסף מזומן, היה ברור להם לגמרי שרובם או כולם ייהרגו, אבל לפחות הם ילחמו עד המוות כפי שהם ראו בכרזה של של אבא קובנר בווינה הקוראת ליהודים אל נלך כצאן לטבח.הסיפר הזה הוא אחד מעשרות סיפורים של ההיסטוריונית הקנדית ג'ודי בטליון על פעולות ההתנגדות של נשים צעירות ונערות בגיל תיכון בערים שונות בפולין בתקופת השואה.

לחסיה היה מראה ארקי מושלם, באה לעודד חברי תנועות נוער, עבדה  כעוזרת בביתו של קצין אס.אס. שהחזיק בארון אוסף שלם של רובים לצייד ציפורים, חסיה היתה מפלחת מדי פעם חופן של כדורים. יום אחד הוא קרא לה פתח את הארון וזעם, הצביע על שורת כל הנשק חסיה היתה בטוחה שנתפסה אבל הוא רק זעם שהרובים אינם מסודרים.

בלילה חמים אחד הובילה ויטקה שני נערים דרך ארובות וגגות, בעוד הם רוכנים על המסילה שמעו צעדים מתקרביםפ אליהם, שתי דמויות מטושטשות של חיילים גרמניים, עצרו את נשימתם וחיכו נזהרים שלא להשמיע כל רחש, כאשר הם התרחקו הם הצמידו במהירות את חומרי הנפץ למסילה, ראו את הרכבת מתקרבת, פרצו בשעטה לכיוון היער הפילו את עצמם מתחת לאחד העצים בזמן שנשמע פיצוץ אדיר, קרכונות התהפכו נשמעו צרחות חיילים גרמניים החלו לירות מטחים נערה שבאה עם הצעירים נהרגה ויטקרה קברה אותה במהירות ורצה עם הנערים לכיוון הגטו.

פרומה פלטניקה היתה צעירה מופנמת בעלת מראה יהודי טיפוסי, הסתתרה באחד הבונקרים המסתרים, לימים הפכה לאחת המנהיגות המובילות, לאחר מספר ימים גילו הגרמנים את הבונקר שמעו את צעדיהם של הנאצים הביטו אחד בשני ואמר אנחנו נלחמים עד הכדור האחרון החלו לירות כמה חיילים נאצים נפלו מתים, לאחר חצי שעה של התארגנות הם חזרו הקיפו את הבנין והחלו יורים באופו מאסיביהשליכו רימונים כל הבנין נשרף ועלה באש הצעירים נשרפו ונהרגו.

הסיפורים עךליהן על אומץ לב נחישות מנהיגות ותושיה בלתי מעורערת חברות עמוקה ועזרנ הדדית מעוררות השראה.