יוני נתניהו

בגיל 17 ישב בארצות הברית וכתב, לפעמים תופס אני את עצמי כשקוע בתוך הזיה, אך לא הזיה כשמתעוררים ממנה חוזרים למציאות, אלא הזיה שהיא המציאות, היא ולא דבר אחר, אני מרגיש כאילו אני עטוף עשן בודד בתוך המון אדם, או כעבור חודש 

אני חי ברגע זה אני מת ברגע אחר, היש הבדל בין שני המושגים? ולעיתים טוב למות מאשר לחיות, או זה כצנחן הנשלח לפוצץ בתי מגורים פלשתיניים  (כפי שיספר במכתב לאחיו בנימין  ביבי) על הקלילות שבה הם מתרוממים באוויר, בקיצור המכתב שבו הוא מביט ומבין כי יפי הבלורית סמוקי הכומתה הם חיות בפוטנציה "נערים זקנים"  הנוטלים חיים בעצמם, שהמלחמ ה משחירה את נשמותיהם כמו נפט המטפטף אל תוך מים מזוקקים, אולי כך הופכים בני אדם לחיות.הוא כותב בסיומה של מסיבת שכרות צה"לית הורגים זה את זה פוצעים הורסים מתוך עירפול ואובדן חושים, מאבדים את צלם האדם החושב שהוא שולט בעצמו המלך הבלעדי שלו והופכים להמון.

זה שנכתב באוגוסט 1968, בזמן ששאר בני ישראל טרודים בשאלה מהו מחירה הסביר של נרגילה אותנטית בשוק של עזה, נכנסת בי מין עצבות שאינה מרפה  ממני כותב להוריו. לא שהיא משתלטת עלי או מנחה את פעולותי, אלא שהיא בתוכי, היא קיימת, שקועה עמוק בפנים בתוך חלל חבוי היטב. זה אינו חלל של ריקנות , אלא משהו בעל משקע כבד יותר, לפעמים אני מרגיש שכולנו יצאנו מהמלחמה הזו , פצועים, שונים, רגישים יותר, יותר איכפתיים והרבה יותר זקנים. אמנם אני עדיין צעיר  אלא שעם זאת אינני יכול להתעלם מזה שהשתלטה עלי איזו הרגשת זיקנה. זיקנה מיוחדת של צעירים, וכשאני מנסה להסביר לעצמי מדוע זה כך מגיע למסקנה שלא רק המלחמה או ההרג או המוות הפציעות והמומים הם שאשמים בדבר, הסיבה נעוצה הברגשת חוסר האונים שבעקבות מלחמה שאין לה קץ.

מנער מהורהר הופך נתניהו לגבר כמעט מריר המנסה ללא הצלחה להשתחרר מצ"הל, הוא חולם על שלום אבל רוצה מלחמה. כשהוא איננו נלחם הוא איננו יודע מה הוא רוצה.פתאום מכנה הוא את הערבים יושבי מערות, פתאום הוא נזכר איך רוקן לגופ ו של איש מערות כזה מחסנית שלמה עד שהפסיק לפרפר ומת. ואיך זה הותיר בו מין עצב ששוקע פנימה ונשכח, אבל מוסיף להיות קיים.

פחות משבוע לפני שהוא מזנק ךתוך צרור צפוי של חייל אוגנדי הוא כותב לאהובתו, אני עומד בשלב קריטי בפרשת חיי ובפני משבר פנימי עמוק, איבדתי את זיק חדוות היצירה  ההתחדשות ההתעוררות ... אני עושה דברים כיוון שצריך לעשותם רוב הדברים שכתבתי מוצגים בסימני שאלה, אילו ידעתי את התשובות הרי שלא הייתי מתלבט כל כך ומתייסר כל כך.

מה קרה ב-1976? מת הספק שנה לאחר מכן נולד החרון.

היכן ישנם עוד ענקים כאלה?