גולאגים

 מעבר, מכלא מעבר מחנה ובין המחנות, זה היה מייסר אותם גופנית ונפשית.

אסיר מימי המלחמה מספר בשש ה יה עלינו להיות במפעל ב-10 קבלנו חמש דקות הפסקה לעישון סיגריה, היה עלינו לרוץ מרחק 200 מטר למרתף רק שם היה מותר לעשן, אחרי חצי שעה הפסקה לארוחה לרוץ בטירוף לקנטינה לעמוד בתור הארוך לקבל כמה פולי סויה מגעילים שמרבית האנשים לא היו מסוגלים לבלוע.

נצטוינו להקים אוהלים מסביב גדר של גושי אבן מוקפת תיל.הצטרכנו לשכב על אדמה לחה, זה לא היה מצב זמני גם ב-1955 עדיין התגורר אסירים בכמה מחנות באוהלים. החימום והתיאורה היו מאד פרמיטיביים,היה הבדל בין למחנה מחנה, הצריפים למעשה היו חשוכים, מנורות הנפט העלו עשן צורב, 

חשיבות תפקיד הבריגדיר מעמדו היה בין זה של אסיר לאיש מינהלה, הוא משמעותי בכל אתר בניה.הוא יכול היה לקבוע את איכות חייו של האסיר, הם יכולים לעזור לך לשרוד או להרוס אותו. הם הטילו פחד, ביומו הראשון במכרות התעלף מרעב אלכסנדר וייסברג ומאפיסת כוחות, בשאגות של שור מטורף הסתער עליו הבריגדיר השליך את כל כובד גופו השרירי בעט וחבט בו עד שהלם בו בראש והוא נפל שותת דם על האדמה.

עד כמה שהדברים ישמעו מוזרים האסירים חיפשו אהבה, פיסות נייר קטנות באותיות זעירות ובשמות בדויים.היו כאלה שפיתחו יחסים בשיטות סוריאליסטיות בחיפושם אחר אינטימיות, במחנה קנגיר כמעט כולם היו פוליטיים שנשלל מהם מגע עם משפחותיה ם ועםכל מה שהשאירו מאחור,הם לא הכירו מעולם אך נישאו זה לזה מעבר לחומה שהפרידה בין נשים לגברים הם השמיעו את נדריהם והאסיר הכומר היה מתעד על פיסת נייר.

האהבה המין והאונס היו חלק בלתי נפרד במחנה, גם ביו בתי יולדות ומחנ ות יולדות בגולאג, היתה פקודה מ-1940 שהילדים יכולים להישאר עם אמהותיהם במשך שנה וחצי עד שיגמלו מחל אימם ואז נשלחו לבתי יתומים. למרות הקשיים גם נשים שבכוונה הרו בעודן במחנות , לא כולן רצו לשמור על העובר, היו נשים שלא היו להן אינסטינקטים אימהיים והן נטשו את תינוקיהן, אשה אחרת מספרת שעת לילה חושך, רופא המחנה גורם לילהפיל בידיים מלאות יוד ללא שום מכשירים, לבסוף לאחר כאב נוראי יצא העובר ודם רב ניגר..

קולות השריקה המחרידים בקעו מן העריסות ימים על ימים קולות מוזרים כהמיית יונים חנוקות מטפלת אחת טיפלה ב-17 ילדים, הביאה קערת דייסה וחילקה אותה לצלחות, תפסה את התינוק הקרוב ביותר שילבה את זרועותיו בכח מאחור והחלה לדחוס כף אחר כף של דייסה לגרונו בלא שהותירה לו שהות לבלוע כאילו פיטמה תרנגול הודו

מגיפות ילדים היו שכיחות מאד הגיעו לשיאים שהיה צורך לטייחם. ילדים יותר בוגרים לא ידעו לדבר..

החיים במערכת המחנות שיקפו לא אחת את החיים בכל ברית המועצות ומעולם לא היו הדברים נכונים כפי שהיו בשנותיה האחרונות של מלחמת העולם השניה , שחקנית שהוכתה כמעט למוות עקב חום גבוה והתמוטטות, כיסו אותה בשמיכה מרוטה כולם יצאו לעבודה והיא נשארה נעולה בלי אוכל בלי מים בלי תרופות בגלל החבורות הקשות לא יכולתי לקום הוכית באכזריות רבה, היית מחוסרת הכרה במשך 14 שעות, וניצלתי בנס. היא היתה עדה לאב ובנו שהוכו עד מוות כדי לספק את תאוותיהם הסדיסטיות של המכים.

אסיים ב- בגיל 17 אהבנו ללמוד בגל 20 למדנו למות, לדעת שאם הורשינו לחיות פירוש הדבר שדבר לא אירע עדיין

מה נותר לנו ללמוד בגיל 40? דילגנו על עמודים רבים, אולי למדנו שהחיים קצרים, אך את זאת ידענו כבר בגיל 20. מיכאל פרולובסקי "הדור שלי."