בדידות חונקת- עצבות
זעקה אילמת -
קשישים בודדים כל היום לבד
בדידות חונקת - עצבות
מבוי סתום, דאגה
הוא זועק זעקה אילמת
בקול חנוק שאינו נשמע.
המבוגר הזה פגיע במיוחד
יושב במקומו שעות על גבי שעות כל יום
מצפה וחושב, עד כמה זה מתסכל
שהוא יודע את כל התשובות
אבל אף אחד לא טורח
לשאול אותו שום שאלה...
(זעקה אילמת - העוצמה שלה חזקה יותר מזעקה נשמעת מפני שמדובר בכאב שאין לו ביטוי אנושי).
HAPPY NEW YEAR 2025
מאחל לכולנו
שנה מקסימה ללא מלחמות, מוגנת, רגועה, כייפית ושלווה
שתהייה זו השנהבה יחזרוכלהחטופיםבריאים...
לקריאת הפוסט
ידיעות מפתיעות ומשמחות בפייסבוק בעזה
יחיא סינוארלא חש בטוב אתמול והזמין בדחיפות את רופאו הפרטי למקום מחבואו במנהרה בעזה לעשות בדיקות....
לקריאת הפוסט
בודד בתחנה רועד מקור
האם הייתם נותנים את המעיל שלכם לילד הרועד והקופא מקור -
היושב בתחנת האוטובוס ???
מספר הצופים שראו את...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אכן , הבדידות מעיקה ומדכאת,
עצוב...
תודה על תגובתך,
"הבדידות מעיקה ומדכאת" בדיוק כך!.
חשבתי על הסגר הממשמש ובא ועל האנשים בבתי האבות הבוהים בחלונות דירתם ואין להם עם מי להחליף מילה.
רציתי לבטא את הבדידות בצורה מוחשית וחיפשתי צילום מתאים.
לפני מספר שנים היינו קרוז באוקיינוס ההודי ושם נתקלתי באנשים בודדים רבים בפינות הרחובות, יושבים ובוהים שעות.
את האדם בצילום שלמעלה צילמתי כי הוא הקרין את דיכאונו ללא מילה מיותרת!.
זה הסיפור אודות התמונה.
שלא נדע צער.
עצוב...
תודה על תגובתך הלא שִגרתית.
דִמיונך העשיר מביא אותך למחוזות שלא יתוארו, את נסחפת למעלה מעלה פשוט פצצת אנרגיה ורחוקה מבדידות ודיכאון מרחק רב ביותר!.
את מסיימת את תגובתך במילים "זה סיפור אחר" ואכן משתמע ממה שכתבת שזה אכן סיפור אחר.
ואם כך רצוי שתקראי סיפור
https://www.motke.co.il/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98_%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/135953
ועוד סיפור אחר...
https://www.motke.co.il/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98_%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/1314758
תמי. ("אולי הוא לבד אבל בהחלט לא בודד").
הבדל בין שתי ראיות שונות. האחת של בנצי, המהולה בכאב הבדידות, לעומת זו של תמי, המלאה חיוניות.
שתי נקודות ראייה, שתיהן שרירות וקיימות בכל חברה אנושית ואין ב"אמצע" ועל פי שתי גישות ('ראיות' עולם אלו), הכוללות בתוכן אכזריות וחמלה, העולם מתנהל.
כשלעצמי תמיד בחרתי בראייה האופטימית, כי יודע בוודאות בלעדיה לא הייתי שורד ומגיע עד הלום.
בריאות ונועם, בנצי ותמי היקרים.
שבת שלום.
בודד. תארי לעצמך מה זו הרגשת בדידות. לא קל, נכון? אז הניחי למישהו לומר מה שהוא
מרגיש בלי לפזז לפני העינים שלו. קצת אמפתיה"... והנה באת ואמרת: זה בסדר וגם זה.
תודה על תגובתך ועל הניתוח המעניין שלך "שיש הרבה אנשים בודדים ורק שהם סגורים".
לא כל אדם יכול להרשות לעצמו דיור מוגן,
והאם בדיור מוגן ימצא הדייר שאינו חברותי חברים לעת זִקנה?.
הבדידות מעיקה, לא נעימה, כואבת, משעממת, מדכאת ומה לא...
ממך, כאיש אשכולות המנהל של "סיפורי לילה" ציפיתי דווקא לתגובה לא שגרתית קלילה יותר, לא דיכאונית כפי שכתבת (קראתי בעניין את סיפוריך הקצרים ומהם מצטייר אדם שונה לגמרי).
פרסמתי בעבר מצגת המספרת על הנעשה בשערי גן עדן אך האתר בו היא מאוכסנת לא מתפקד.
אני מצרף לך סיפור מעניין ואולי מוכר לך "בשערי גן עדן",
תיהנה
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=30886
את שערי גן עדן אני משאיר לבוב דילן...
אכן, חיי חברה דורשים השקעה, לבנות אותם במהלך החיים, ולא ב- "בום" לצפות שיהיו...
כמה שאת צודקת לגבי חיי חברה🙏
תודה על תגובתך,
"בדידות זה רק בראש" אך לא תמיד, לעיתים עובר האדם משברים או נסיבות חיים שגרמו לו להיות בודד!.
חבל מאד שאתה מאוכזב מהמין האנושי, יש כל כך הרבה פנים יפות ונשמות טובות שלא נתקלת בהן וחבל...
החיים יפים הבדידות כואבת ובמיוחד אם לבדידות אין מכסה מתאים
אני מצרף לך קטע המדבר על התאמת מכסים
כל הכבוד לאביך שמתנהל כפי שמתנהל והפך לכוכב מבוקש בדיור המוגן,
לא על אחד יש לו תכונות כפי שיש לו, לעיתים אנשים נחבאים אל הכלים ולא מתבלטים וטוב להם רק בין ידידים ותיקים.
אשריך שזכית באבא שכזה.
לא כולם כמו אביך ואלו שלא – יושבים מדוכאים כפי שיושב האדם בתמונה למעלה ומצפה מאין יבוא עזרו.
זה שאתה כוכב ומנהל של סיפורי לילה שיש לך קהל מעריצים ומעריצות שבויים בקסמך – מסביר בדיוק שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ
תבורך והרבה הצלחה במעשי ידיך ותמשיך לשעשע להצחיק ולבדר את מעריצותיך
כי יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז
אני הייתי קורא לקטע הזה מתוך ספרה "סיר הסירים": 'סיר משומש מחפש מכסה חדש'...
כבר הוכח בעליל שלבוא עם רשימת מכולת זה בבחינת שלח לחמך על פני המים ותמצאנו רטוב ועבש אם בכלל...
מכונית משומשת לעולם לא תהיה חדשה - אולי "כמעט כמו"...
ולכן "מכונית משומשת לעולם לא תהיה חדשה - אולי "כמעט כמו"..." וזו בדיוק הסיבה שרבים כל כך מעדיפים "מכונית" יד ראשונה מהניילונים. וסיר משומש ימצא רק מכסה משומש.
וכשאתה מדבר על רשימת מכולת - מי שחוזר הביתה עם סחורה רטובה הוא מאושר בחלקו ומייבש אותה וסופג את כל הרטיבות באהבה❤️
סיפורייך מרתקים, את מספרת אותם בצורה רעננה וניכר שאת נהנית מעצם הסיפור.
אני מצרף לך מספר מצגות שלי הכוללות סיפורים (כאלו שהאתר המקרטע עדיין מאפשר להציץ ולהתבונן ולקרוא)
https://www.slides.co.il/slides/10398/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D__13
https://www.slides.co.il/slides/9921/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D__7
https://www.slides.co.il/slides/9996/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D__8
הסיפורים כולם מהאינטרנט, העיבוד, הוספת התמונות והמוזיקה הם תוספת שלי.
מקווה שנהנית
אהבתי גם את "לכל סיר יש מכסה" מאת" רבקה פועל"
פוסט מדליק ,
ומשעשע צעיר ורענן..
תודה לילה טוב!!
תודה על תגובתך ועל שנהנית מהפוסט, שלדעתך משעשע צעיר ורענן.
צריך לזרום בהתאם לתגובות ולאנשים השונים כך צריך להיות
אני משתדל כמה שאפשר
הרבה בריאות
ממש לא . ניראה שובב..לבוש היטב ואפילו שעון עונד .
שפמו משוח לצדדים עושה רושם של חיוך תמידי,וממזרי. .לו עברתי במקרה לידו
היה שולף אותי במקלו 😊
בוקר טוב !!
😄בצמיד האדום..😄
האיש בודד. עברנו לידו קבוצת מטיילים והוא לא הניד עפעף, לא חייך מבטו עמום.
אני לא יודע על מה את מסיקה מסקנות מהפכניות שהוא היה שולף אותך במקלו...
בקבוצתנו היו יפיפיות מהממות בעלות יופי נדיר והוא המשיך לבהות ולא הזיז עפעף.
כל זאת אמור לגבי קבוצתנו.
חבל שלא היית שם והיית מפעילה את קסמייך ואז, הוא היה הופך לאדם אחר, צעיר, רענן, שרמנטי😀 ...
לעתים קרובות משדרות לנו תחושות די אמינות.) שפם לבן? יושב לבד? שוין. פנסיונר בודד. אני אומרת לכם, רבותי- זה שובב גדול זה! אם רק היה טיפונת מגביה את המצחייה- אווו- איזה זוג עינים חי וממזרי.
תגובתך הרעננה, המיוחדת, מרגשת, מעניינת ומעוררת סימפטיה אין סופית לגישה שלך לאיש הבודד שבתמונה שלמעלה כפי שכתבת: "שפם לבן? יושב לבד? שוין. פנסיונר בודד".
הגישה הקלילה שלך והזדהותך המלאה עם מדלן פשוט מרגשת מאד.
את רוצה לעלות עליה בביצועיך ובהפעלת קִסמך האישי. מעניין לקרוא כשאת כותבת " אני אומרת לכם, רבותי- זה שובב גדול זה! אם רק היה טיפונת מגביה את המצחייה- אווו- איזה זוג עיניים חי וממזרי."
ואני אומר לך לאחר שמדלן הפעילה את קסמיה עליו ולא הצליחה להפוך אותו לצעיר, רענן ושרמנטי.
עכשיו תורך
ואני מצרף לך משפט בליווי צילום המסביר לך יותר ממה שיכולתי להסביר לך עד עכשיו. כי תמונה אחת שווה יותר מ – 1000 מילים.
בהצלחה תמי
כשהייתי בשנות השלושים שלי חברה טובה של אמי נישאה שוב ואחרי ירח הדבש באה עם בעלה לבקר.
עכשו, הכרתי את בעלה הראשון והוא היה תמיד מבוגר. הרי יש אנשים שמגיל צעיר הם מתייחסים אל העולם בבחינת כבדהו וחשדהן- מין גישה כזאת של "תשמע, אני לא ילד, תפסיק לדבר שטויות אין לי זמן לזה, למה אתה מתכוון?"
כזה הוא היה. עכשו מגיע גבר בשנות השבעים שלו שהכנים איתו אופטימיות וחום וגל צעיר (כן, צעיר) של אנרגייה. הוא כל כך התאים לנעמי, אשתו הטרייה. היא תמיד היתה כזו והיה נפלא לראות את שניהם יחד. היו קמטים, היתה זהירות בישיבה, אבל כל זה היה בטל בששים לעומת הפנוכו שלהם שאפף אותם כמו הילה.
מתוך כל מה שאת כותבת אני הבנתי דבר אחד ברור וחד משמעי, בלתי ניתן לערעור – שאת צעירה נִצחית, רעננה, שרמנטית וכשאת מתעוררת בבוקר את צעירה ללא גיל – פשוט קופצנית והמספר בתעודת הזיהוי שלך לא משחק תפקיד אצלך!.
מכל מה שדובר למעלה האידיאל של תמי הוא – אדם אופטימי, בעל אנרגיה של צעיר נִצחי, שהקמטים בפניו יהיו לווית חן והעיקר ש"הבפנוכו שלו ישאף את קמטיו כמו הילה".
האם הבנתי נכון את שכתבתָ?
אני מאחל לך הצלחה וחיי אושר ונועם עד בלי די ושחייך מכאן והלאה יהיו סוגים בשושנים.
אמן כן יהי רצון 🙏
שמתחבא בפנים אז הייתי אומרת שזה מתאים להרבה מאיתנו . עברתי, כמו כולנו, ימים שחורים - שרווח לי להשאיר אותם מאחור. אף אחד לא מבטיח שלא יקרו הפתעות לא רצויות... אלו אורחות שמופיעות ללא הזמנה בגילאים שלנו.. אז פשוט קמים שוב. כמו בשיר של מדונה "I get up again over and over " מכירים את זה? אני מכירה את הייאוש, את הבור שקשה לצאת ממנו. אני מכירה אנשים שהיה להם מזל והם בכלל לא עברו את זה. אז ככה זה.
הדבר היחידי שאני מצטערת עליו הוא שבגלגול הבא לא אזכור כלום.
סִגנונך הקליל מסתיר הרבה ממה "שמתחבא בפנים". את מסתירה זאת בצורה שיש להעריץ. אך קצת שקופה למי שחווה חוויות טראומטיות ומבין לליבך.
לכן, את לא צריכה להיות המומה מהמחמאות ומהאיחולים שכתבתי בסוף תגובתי כי הם מגיעים לך בזכות!.
הרבה בריאות ונחת
בעיקר נגד בדידות פנימית ..ולאן שתפנה אותם ,
ירגישו אטימות ,חומות
חימר ומתכות..חושך ואין אור,כי
מסך עמום עותף נפשם .
זעקותיהם לא נשמעות,ולא מגיעות.מטפסים בעניהם לעבר חלונות, ודלתות,
שאין בהם כניסה ויציאה
גם תפילה כבר אין בה הכוח להושיע.
אזז נהיה להם לפה נזעק זעקתם
עד התווצר פיסת שמים דרכה .
תשמע תחינתינו אולי נצליח להביא מזור לנפשם
שולחת להם את אהבתי ותקוותי להחלמתם .😏
בריאות ושלווה לכולנו!
תגובתך בצורת שיר על בדידות פנימית – היא זעקה אילמת שאת ביטאת בצורה נפלאה כל כך, במילים קשות, נוקבות.
את מנסה לפתוח שערים נעולים וחוסר אכפתיות של אנשים אדישים ואטומים. אמנם לא כולם אך המעטים לא יכולים לעזור לכל כך הרבה בודדים שמתרבים כל כך.
אני כתבתי על האנשים הבודדים 2 שירים בהם ביטאתי את חוסר האונים של האנשים הבודדים בשולי החברה ואת היחס והאדישות של הסביבה.
https://www.motke.co.il/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98_%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/135088
https://www.motke.co.il/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98_%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/134991
כיום יש כמות גדולה של אוכלוסיה מבוגרת, מזדקנת, עוני, דלות ובעיקר הרבה אדישות של הסביבה.
שוב תודה לך על תגובה קסומה, רגישה כל כך מצִדך שהכנסת בה הרבה ביטוי לכאב.
התגובה לא שגרתית והזדהותך עם הסבל הרב של הבודדים בימינו אלה.
תבורכי
לאיש בתמונה שאתה כל כך מאמין בבדידותו ואני כואבת ודואגת ואוהבת בכל ליבי 😒ערב טוב!!
את לא צריכה להתנצל על הזרקת קצת הומור.
אמנם את מבינה את האיש, דואגת ואוהבת בכל ליבך, אך הוא בודד (ראיתי אותו בבדידותו) ואת זה אף אחד לא יכול לשנות.
הכי חשוב שאף אחד לא שומע את זעקתו האילמת אך היא חודרת ללב רגיש כמו שלך!.
כדאי שתתבונני בסרטון שצרפתי כאן למעלה על הבדידות והנקרא "אין לי עם מי לדבר".
וגם בסרטון שצירפתי כאן למטה "קשישים בודדים כל היום לבד, מול 4 קירות".
אתה צודק, ידוע שיש מועדונים כאלו אך לאנשים שמדברים כאן מדם ליבם, אין באפשרותם או שלא בא אליהם איש והבדידות חונקת!!!.
זה שיש מועדונים והסעות הכל טוב ויפה, אך לא כולם נהנים מהם.
העובדה, שתלונותיהם החוזרות ונשנות על בדידותם או שאיש לא מגיע אליהם, או כפי שאתה אומר "צריך רק רצון"...
תבורך אריאל על התנדבותך במרכז יום לקשיש.
כשאתה תורם אתה גם מרגיש סיפוק וריגוש מסוים.
חיוך של קשיש היוצא מאפלה לאור ואתה הוא זה שמגשים לו חלומות – אין סיפוק עילאי מזה.
אני מבין שנהניתָ במיוחד מהחוויה שכשאיחרתָ גערו בך. פשוט תענוג לשמוע על מעשה התנדבות וסיפוק שבצידו.
תבורך אריאל במעשיך.
תענוג רב היה לקרוא את תגובתך❤️❤️❤️
כשאתה בא למרכז היום לקשיש יש בוודאי הרבה רגעים עוצרי נשימה
רגע שכזה מודגם בתמונה למטה
בדידות חונקת- אם תראה את 2 קטעי הווידיאו בשלמותם אז תבין שאף אחד לא יכול להיות אדיש למצוקתם של האנשים המדברים מדם ליבם!!!.
אתה מדבר על שתי נקודות ראיה, הכל טוב ויפה כשיש לאנשים שליטה מינימלית בתנועתם. אך רבים מהם מתקשים ללכת וצמודים וכלואים בחדרם ובוהים בקירות.
ולכן, כפי שכתבתי בכותרת הבדידות זועקת בזעקה אילמת ובקול שאינו נישמע.
נדב, אחה יכול להתברך בזה שבחרתָ בראיה אופטימית.
לא כל אחד כזה והאנשים המוצגים כאן בקטעי הווידיאו מיואשים, סובלים וקצה נפשם בחיים מסוג זה. האישה אומרת זאת במפורש!!!.
בריאות ונועם נדב ואיכות ימים, הנאה ושימחה וחיוך כל הזמן😀
שבת שלום.
אהבתי כשכתבתָ "כשלעצמי תמיד בחרתי בראייה האופטימית" אני מצרף משפט שלדעתי מתאים לראיה האופטימית.
הקשבתי אתמול לפודקאסט בר דעת מאוניברסיטת בר אילן, בנושא של האם התורה ממליצה על פוליגמיה או מונוגמיה, ההמלצה הוא על מונוגמיה למרות ריבוי הנשים בתנ"ך
נושא מעניין
מה הקשר בין פוליגמיה או מונוגמיה לכל האמור למעלה על בדידות?
הפתרון הנפוץ הוא פילגשים או ידועות בציבור (פריבילגיה של עשירים) אבל זה מסבך עוד יותר כי נשים לא אוהבות קונקורנציה (גם גברים לא)...
מה הקשר בין פוליגמיה, פילגשים, או ידועות בציבור לכל האמור למעלה על בדידות?
אתה צודק ש"להרגיש בדידות אפשר גם בפוליגמיה או מונוגמיה" אך לא תמיד האדם הבודד מרגיש בדידות כי אינו יודע להעסיק עצמו.
רצוי שתשמע את מה שיש לאנשים בקטעי הווידאו לומר...ואז המסקנה תהיה אחרת...
הנושא של הבלוג הוא "בדידות", הכאב, העצב שבה, והתמודדות ...
לדעתי, התמונה מראה אדם מתלבט, (לפי תנוחת הגוף), נמצא בצומת, לא יודע באיזו דרך לבחור...
ישנו שיר נפלא של "רוברט פרוסט", נקרא: "הדרך שלא נבחרה", תרגום של השיר:
The road not taken
בריאות ונחת
תודה על תגובתך ועל הצד המעניין והמבט המיוחד שלך אודות האיש בתמונה שלמעלה.
לדעתי, הוא לא מצפה לאף אחד. הוא מיואש, זועק את זעקתו האילמת שאף אחד לא שומע!.
הטענה שלך ש"הבדידות היא בנפש אף אם מוקפים באנשים" היא נכונה אך לא לגבי האיש המסוים הזה.
"אנו חברתיים" אתה טוען אך אני חוזר ואומר שוב ושוב מידע אישי כי האיש הזה הוא בודד!!!.
כל שאר האמירות וההשערות הם גיבוב מילים וכו........
רבותי, האיש לא שחוח, ראשו זקוף, שתי ידים על המתנים בשאלה: "נו, לאן עכשו?"- אבל לא בחוסר אונים אלא בבטחון. למה לחפש עצבות במקום שמפגין העזה? והכותר בהחלט מסכם את העניין: אם לא החלטת, אם אתה לא בטוח כל דרך תהיה טובה (מהשהייה ללא החלטה). כל התמונה היא אופטימית (וזה לא אני, בנצי, בבקשה תסתכל שוב) השמיים, הדרכים הבהירות, האפשרויות : בהמשכה של דרך אחת-יישוב, בשנייה רק אור. אז אנא, אל תחפשו דבר שלא נמצא. הרי יש לנו די מזה ביומיום.. בעיקר בתקופה הקשה הזו. שוין.
גם אם לא בחרת נכונה תמיד אפשר לחזור ולבחור בדרך השניה ואז לרוב
מתרחשת אותה תופעה מוזרה...
אתה צודק!. תמיד נראה לנו שבגדה ממול מתרכז כל מה שאנו חפצים בו.
אכן תופעה מוזרה. גם לגבי בחירת הדרך השנייה שראוי שהייתה קודם הבחירה הראשונה.
בתור דייג חובב אתה צריך להיות בעל סבלנות רבה ואופטימיות שאולי הדגים ש"כעת בגדה ממול" יבואו ישר לחכה שלך.
צריך רק לחכות לטוב. אולי למצוא דרך אחרת, לשרוק מנגינות שימשכו אותם.
שמעתי גם על דייגים שמצאו שפה מיוחדת לדבר עם הדגים.
בהצלחה ואולי בסופו של דבר תדוג את דג הזהב ואז תוכל לבקש משאלות ככל העולה על הדמיון...
לאריאל, איך הגענו לשיחה על דיג פשוט מעניין ואני משתדל לזרום בעקבות רעיונותיך.
והתמונה של האיש שלמעלה הבודד נדחק לפינה. כאילו שהעיסוק בדייג הוא פתרון לבדידות
אני מצרף תמונה מהאיים הקנרים שצילמתי - דייג ואישתו שניסו בסבלנות אין קץ לדוג את דג הזהב
התמונה לגבי האדם המתלבט בין 2 דרכים הייתה תגובה לאריאל 248 שכתב "המגפה די מנטרלת והרינו מעסיקים את עצמנו...".
לגבי השיר של רוברט פרוסט ראוי באמת לצרפו ותודה על ההצעה
שמחה לתגובה שלך,
לא ידעתי שיש לחן למילים,
תודה שהבאת את הלחן ,עם הטקסט, והאיור,
זהו שיר שנלמד, לא רק בבית ספר תיכון,
אלא גם בקורס לקבלת החלטות...
בריאות ונחת
אגב, יש לי הערה ב קשר לקצבת סיעוד שנותנת הממשלה לקשישים, הם לא מיידעים את הקשישים על הקצבה הזאת, ומי שלא יודע ולא מבקש לא משלמים לו כלום
זה ממש בושה, הקשישים של ימינו אכלו הרבה קש בצעירותם, הם בנו את הארץ לתפארת, הם סבלו בשואה
ואכלו חרה
תודה על תגובתך המרגשת. גם בפעם הקודמת כשהמלצת על פוליגמיה כדי לפתור את בעיית הבדידות.
וגם כעת בתגובתך, האכפתיות שאת מגלה כלפי הקשישים מעוררת הערכה והערצה!.
לא כל יום נתקלים באדם כמוך כל כך אכפתי לבעיה הכאובה כל כך של הקשישים בכלל והקשישים הבודדים בפרט.
לגבי קצבת הסיעוד, זו בעיה שפתרונה הולך ומסתדר ויש כבר גופים שמיידעים את הקשישים הנוגעים בדבר.
אני מאחל לך בריאות טובה, צלילות דעת והרבה אהבה ונחת מהסובבים אותך🙏.
תגובתך ריגשה אותי עד מאד מאד. קראתי פעם ועוד פעם ורק בפעם השנייה הבנתי שאת הגבת לתמונה של האיש העומד וידיו על מותניו ולא יודע לאן לפנות ימינה או שמאלה (ולא לתמונה שבראש הפוסט).
את אלופה, נו שוין, אין כמוך. הרי תמונה זו באה כדוגמא לאריאל שהגיב: "המגפה מנטרלת והרינו מעסיקים את עצמנו".
ואני כתבתי בתגובה: "עכשיו הכל ברור..." וצרפתי את התמונה של האדם העומד ולא יודע אם לפנות ימינה או שמאלה.
ואת בכישרונך הרב, בדִמיונך הפורה ובראיה מאד, מאד מיוחדת הגעת למסקנה שבתקופה קשה זו, שוין, בואי ונלך לכיוון הישוב ובא לציון גואל. (לא התייחסת בכלל לאדם הבודד בראש הפוסט בבדידותו החונקת והזועק בזעקה אילמת את מכאובו).
אין לי יותר מה לומר אלא לאחל לך הרבה בריאות אושר ונחת.
הבוקר ראיתי את ההתכתבות ביניכם בבלוג על הבדידות, בנושא התמונה על פרשת דרכים.
לא פעם אנו עומדים בפרשת דרכים במהלך חיינו...
גם בנושא הבדידות אנו עומדים בפרשת דרכים, איך להתמודד אתה.
האנשים שונים, דרכי התמודדות שונות, וזה גם התבטא בתגובות של האנשים בבלוג ...
תודה לאל, שיש פרויקטים קהילתיים, תמיכה של מפעל הפיס, מתנ"ס וכדומה, וכפי שהובא בתגובות כאן...
גם אתר "מוטקה" עושה לא מעט, ותודה ענקית מגיעה לו, יבורכו העושים במלאכה,
נכון שלא לכולם יש אינטרנט ויכולת של תקשורת דיגיטלית,
מצב הקורונה לא מקל על אף אחד...
נייחל ונקווה לזמנים אחרים, לימים אחרים שנכונו לנו...
בריאות ושמחה בלב
ודאי נהנית מחילופי הדברים ביני לבין תמי. לעיתים נראה היה לי שאנו מנהלים דו שיח של חרשים.
תגובתך משרה רוח נעימה, רוגעת משהו מסוג אחר, מבינה ומנתחת את הבדידות מכיוון אחר לגמרי.
את כותבת: "גם אתר "מוטקה" עושה לא מעט, ותודה ענקית מגיעה לו, יבורכו העושים במלאכה,"
זכור לי שבימי הסגר הרגשתי צורך עז לעודד את רוחם של החברים ופרסמתי צילומים רבים במיוחד בליווי שירים תואמים שזכו להד רב ולתגובות נלהבות רבות בהתאם (בקהילת צילום תבדקי במדור פוסטים פופולריים).
צריך לקוות לטוב ולהחזיק מעמד עד שיבואו ימים טובים.
(כדאי שתקראי את תגובתי לתמי, יש בה מספר תוספות).
בריאות ונחת
קראתי את תגובתך בעיון רב ורציתי להגיב הפעם מכיוון אחר של ההתייחסות שלי לאדם הבודד ולבדידות בפרט.
כשעיתונאי, צלם עיתונות, סופר ומשורר נחשפים לתופעה של אנשים בודדים כל אחד מהם מבטא את עוצמת החשיפה במילים, בצילום, בשיר, בסיפור.
כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד מבקש לידע את הציבור ולהדגיש את אוזלת ידה של הרשות שמעל.
ואפילו אני כתבתי כבר בגיל 20 שני שירים ופרסמתי – אודות הבודדים בשולי החברה העומדים ברחוב שנדחו ואפילו זִלזלו בהם – וקיוויתי לטוב.
את כותבת: "פשוט נרגעים והולכים הלאה" ואילו אני ביקשתי במעשי לתקן ולו במעט את המצב ולהציג לחברה מראה ותמונה מדויקת.
בריאות ונחת
יכולת הנתינה שלך לא יודעת גבולות והיא חוזרת אליך בתודה אין קץ של האנשים שאתה מעודד אותם ומעניק להם.
בריאות ונעם נדב היקר❤️
אתה צודק בהחלט בתיאורך את אתר מוטק'ה!.
אך בכל זאת פה ושם נוצרים קשרים באתר ללא מגע פיזי וללא קשר עין בעין.
כל אחד מקבל במוטק'ה את מה שהוא מעניק בתמורה לזולת.
חג שמח, בריאות ונחת מלוא חופנים.
https://www.davar1.co.il/413529/
בעיון מעמיק ניתן לראות כמה השיר שלך כל כך אקטואלי.
"עד כמה זה מתסכל
שהוא יודע את כל התשובות
אבל אף אחד לא טורח
לשאול אותו שום שאלה...
בהחלט "זעקה אילמת - העוצמה שלה חזקה יותר מזעקה נשמעת מפני שמדובר בכאב שאין לו ביטוי אנושי"
תודה לך
נעמו לי מילותיך ובמיוחד התרשמותך מהנושא הכאוב. הנושא אקטואלי השנה במיוחד עכשיו כשהקשישים והעריריים בדירותיהם.
תודה לך על תגובתך.
(לא לחינם פוסט זה עומד במקום השני ברשימת הפוסטים הפופולריים המוטק'ה)
תודה שאהבת את הבלוג ומצאת בו עניין. הרבה עצב יש בעולמנו
תודה על תגובתך והתייחסותך.
האיש בודד. אני צילמתי את התמונה בטיול באוקיינוס ההודי. עברנו לידו קבוצת מטיילים והוא לא הניד עפעף, לא חייך מבטו עמום.
אני לא יודע על מה את מסיקה מסקנות מהפכניות שהוא ממתין וההתרסה שבמבטו הכבוי אני מתפלא על דמיונך העשיר.
בקבוצתנו היו יפיפיות מהממות בעלות יופי נדיר והוא המשיך לבהות ולא הזיז עפעף.
כל זאת אמור לגבי קבוצתנו.
חבל שלא היית שם והיית מפעילה את קסמייך ואז, הוא היה הופך לאדם אחר, צעיר, רענן, שרמנטי