א.ח.י חיפה פגעה בצוללת מצרית

רבי-יעקב התרשמתי מהכתבה. ואני משתלב-בה החל ממלחמת ששת-הימים. את-חלקי אפרט לקראת החמישי-ביוני. המועד שהחלה מלחמת הנצחון הגדולה ביותר לעם-ישראל בכלל, ולצהל בפרט. 

יעקוב גרשון בוקר טוב..

כעט אחרי העצב והכאב של השואה ..

אחרי יום הזיכרון לחללי צהל ..

ואחרי יום העצמאות ...ואירוח הילדים ..

יש לי את הזמן ליקראו את כתבתך המתארת את גבורתכם ועמידתכם ..

וניצחון צ.ה.ל על האויבים סביבנו..

לקרוא את כתבתך זה אומר ...לחדור לתוך זיכרונות עצובים על האבדות והשביים ..ונעדרים ...לצד הבילתי מתקבל על הדעת וההזוי ..הניצחון

בכתבתך ..זה לעורר זיכרונות אישיים על הבעל שנילחם מלחמה אחרת ,.ולהבדיל 

האח בן השש עשרה וחציא ,שהתנדב, ולחם בששת הימים , ולימים סגן אלוף..עד פרישתו..

אהבתי את הכתבה ואת השיר המתאר את אחרי הניצחון ..וליספוג ולהכיל את הבילתי אפשרי ..פשוט אוהבת אתכם..

יום ניפלא

למוטי

השרות שלי בחיל הים החל ב 48  בקורס מפקדי סירות טנטורה במסגרת יחידת הנחיתה של חיל הים. (הייתה זו היחידה החדשה שהוקמה לאחר יחידת הנחיתה של הפל-ים ששירת בה גיבור ישראל יוחאי בן נון שהטביע את אנית הדגל המצרית פארוק במיבצע נועז).. היחידה שלנו ביצעה רק פעולה אחת  בעזה  ופורקה בסוף שנת 1949.בתור האינטלגנט שבחבורה  הציבו אותי לנהל מחסנים אלקטרונים בשווי מאות מליונים  כשהמכשירים היקרים  התגלגלו שם ללא סדר ובקרה. ערכתי את המלאי  וניהלתי רישום  יציאה של כלים  ורשימות מלאי. בית מרקחת.  חצי שנה ניהלתי את העסק וכשעמדתי להשתרר רצו להכריח אותי לחתום קבע בדרגה מקבילה לרב סרן  מאחר ולא היה אדם מתאים שיוכל להיכנס לנעלי. לא עזרו האיומים שישאירו אותי במילואים. התגייסתי להילחם ולא לשבת במשרד. האיומים לא עזרו והסתבר למפקדה שאסור יהיה לעכב את שיחרורי אפילו ביום אחד. . הייתי בגל הראשון שהשתחרר מצהל ממגוייסי מלחמת העצמאות.  במילואים כבר הייתי על האוניות. היוקטן -אילת הקורבטה והפריגטה מיזנק  ק-32 שמיד עם סיום  מלחמת סיני הובלנו אותה לאילת סביב אפריקה במסע שארך יותר מחודשיים. לאחר מכן מילואים באחי אילת שטובעה וסיום הרקורד בצי על האניה אחי חיפה. לקינוח הזודייאג בתעלה. הייתה זו התקופה היפה בחיי.  אבל אני שונא את הים. חחח. דייג אוהב דגים?... הסיפור נישמע יבש ולקוני. אבל היה מלא ארועים. הארוע הקשה היה כשטבענו בים כאשר הסירה התהפכה בלב ים  ב48.  חורף קר  ורוח צפונית שסחפה אותנו ללב ים דרומה. לאחר 8.5 שעות גילו אותנו באקראי אחרת לא היה מי שיכתוב את הסיפור. שמונה וחצי שעות בחורף בלילה אפל  למצוא מחט בערימת שחת. זה כבר סיפור עלילה  שכתבתי על כך. כמה נעים להיזכר בחוויות שהיו רבות על שיוטים  באוקינוסים .על הסערות שטילטלו אותנו. כמו קליפת אגוז. על "ביקורים" של הפריגטה עם מפקדה יוחאי בן נון בלדקיה נמל בירות כשהאוניה נתקעה ומנועיה  השתתקו  וכל חיל האויר היה בכוננות. או ההתגנבויות לנמל עזה  כשיוחאי המפקד. . חוויות של כמעט  ירוט של מטוס שלנו שצלל לעברנו לזהות את אונית האויב במלחמת סיני. ולמזלו הוא צלל לגיזרה שלי של תותח האורליקון שיורה 60 פגזים בדקה. . למזלו זה הייתי אני וחיכיתי שישתלב במרכז הכוונת סוחט לאט לאט את ההדק כשהפקודה הייתה מטוס אויב אש חופשית.  עד היום קשה לי להבין את קור הרוח שאחז בי  שגרם לי לסחוט את ההדק בעדינות לאט לאט על מנת שהפגיעה תהיה ודאית.  הקריאה "מטוס שלנו" הצילה את הטייס. ששים פגזים היו מרסקים אותו כשהוא במצב צלילה מול קנה התותח. . . אילו הייתי צריך להחליט היום  להתגייס עם הניסיון והחוויות שעברתי לא הייתי בוחר בחיל הים. חחח.איזו בגידה.

 איני יודע מה אתה חושב על כך שהרי אתה שרתת  על הכלים החדשים

רבי-יעקב ...באם היו מאפשרים לי גיוס-נוסף.   הייתי שוב בוחר בחיל-הים שהותיר בחיים-שלי חוויות מאד עמוקות כשמפקדי האחרון בים היה רב-סרן זאב אלמוג.  שהיה בזמנו מפקד שייטת-13 ולימים...נתמנה למפקד החיל בדרגת-אלוף.  לטעמי...אדם כמוהו שעשה-רבות למען הביטחון היה צריך להדליק-משואה השנה במקום זמר שנקרא-מדינה. או...עיתונאית-מהמגזר. (אגב יריתי באורליקון) 

              ליעקב  על מלחמת ששת הימים ומה שארע לכם.

              אתה מספר ספורך בלווי תמונות זכרונות מתוך המלחמה שהיתה.

למדלן

העצב  מלוה אותנו כל חיינו. עצב על נפילת חברים .עצב על נופלים שלא הכרנו אבל ראינו  אותם מתים. זו המלחמה שלנו במדינה . מלחמה שלא הסתיימה והיא נמשכת 67 שנה.  החוויות קשות  וקשה להשתחרר מהכאב. הוא ליווה וילווה אותנו  כל עוד נישמע על  המלחמה המתמשכת ועל עוד קורבנות

. החוויות השאירו חותם בכל אחד. הן עולות וצפות ביחוד  בימים של אבל על החיילים ובימי זיכרון  לנופלים.

למוטי

אכן הים השאיר בנו חוויות טובות . היה נחמד כל עוד היינו צעירים. אז שיחקנו גם במישחקים אסורים שכמעט עלו בחיינו. לא שוכח את  המשחק בחמרי נפצץ ןנפצים שהשתעשתענו בהם לדוג דגים. . הבסיס שלנו הוקם על שפת הים בטנטורה לאחר כיבוש הכפר.  מצאנו מחסן של חומרי נפץ ונפצים שהשאירו אחריהם הערבים  כשברחו מהכפר. הייתי עומד על סלע והמדריך היה זורק את הפצצה המאולטרת למים ואז הייתי אוסף את הדגים. אבל פעם אחת הוא פיקשש וזרק את הפצצה על הסלע בין הרגליים שלי. . מי שלא חוה דבר כזה אינו יודע מה זה עושה. במשך כדקה או שתיים עמדתי נטוע מבלי יכולת לזוז. הדם זרם בד\גוף בתיק תק. . משחקי מלחמה. חחח.  זה היה טוב בימים ההם. היום קשה להתמודד עם החוויות הקשות.. היי  הופך לחייל קרבי על היבשה. כשקרקע מתחת לרגלי.

דורנו. יעקב. דור של לוחמים, בעל כורחנו. 

 

ילדים בגדנ"ע  (גדודי נוער עברי) - ללמד בני יהודה קשת -

מלחמת קדש:  נערים מעבירי הודעות קשר.  משמרות לילה, במגדל תצפית. נער עם מבוגר, הפעלת אלומת אור הפרוז'קטור, מפני חדירות פדיונים.

מלחמת ששת הימים. יוני -67 - יום שבת שעה 12:30(בצנחנים. מלחמתי הראשונה) רָרְנָטִיְסט, טיפוס רגלי עד למעלה, - חגור מלא + תרמיל פצצות ררנ"ט על הגב, בכיבוש הרמה מידי הסורים השפלים, עד אז מיררו חייהם של תושבי וחקלאי ישובי הצפון. (מאז החרמון ורמת הגולן בידנו)

המשך באותה מלחמה בחזית הדרום, אחרי  12 שעות, הפלגה - נחיתה בלב ים גלי, מהאוניה לנחתת, כיבוש 'שארם אל שיך'. לשמחתנו לא נתקלנו באש נגדית מהחָיְל המצרי שנס מ'שָרֶם'.

מלחמות התשה. מצרים... (10 שנים - מילואים ביטחון שוטף בסיני' בלבד. בכל ה'רָסִים', משארם'... אטוּר... פטריקוף... רס 'גרה'... רס 'כניסה'... רס 'נצרני'... ועד רָס מוחמד... לילות של מארבים. התקלויות, תפיסת חדירות קציני מודעין מִצְרִים, וחיסול משתפי פעולה מתוך שבטי בדואים בסיני.

מלחמת התשה מול ירדן... מארבים (בוגר מארבים (חיוך) בבקעת הירדן... התקלויות...



מלחמת יום הכיפורים. נחיתה במסוקים מעבר לקוי האויב הסורי, וכיבוש הרמה, שנית, מידי הסורים -"העיניים של המדינה". (הסיפור "מאירועי יום הכיפורים" אותו פרסמתי בבלוג, יעקב ידידי, והגבת)...



מלחמת שלום הגליל, כיבוש לבנון. סילוק ערפת עם גדודי המחבלים שלו, באוניות לטוניס... 

33 שנים מחובר בחבל הטבור לצבא. עד גיל 51, משרת באותה יחידה לוחמת.

וביום בהיר אחד, מגיע מכתב ממפקד הגדוד, לבוא למסיבת סיום שלי ושל חברי מגויסי מחזור אוגוסט 59...

קרוב, ל100 צניחות, יום ולילה... (בכמה מהן, הסתבכויות באויר, עקב מצנח לא תקין, והצלה ממות ודאי, בשל תושיה לא לאבד את העשתונות, ולהתגבר על תקלות, כדי להשאר בחיים)... 

עד היום, מידי פעם, חולם בלילות הווי צבאי...

אנחנו דור של לוחמים, יעקב. לצערי כך גם שלושת בָנַי.

 

לנדב ידידי

רוב ימינו בילינו בביטחון. הגנה,צבא ו-30 שנות מילואים.  בגיל 49 השתחררתי ממילואים בועדה רפואית בגלל אסטמה  והיום אני יודע שהייתה זו מחלת ריאות COPD   שחטפתי ביחידת הנחיתה של חיל הים כשהיינו מוקפצים לים בחורף הקר בחמש או בשלוש בבוקר להציל את הסירות או  לאימוני לילה. . בגיל 49 נדרשתי להביא  כל מיני אישורים רפואיים על מנת להשתחרר ממילואים  חחח 49 היה גיל צעיר. רצו אותנו עד גיל 60. . היינו נאמנים ולא ניסינו להתחמק.  אני זוכר במלחמת סיני  יצאנו בלילה על זחלם קצין תותחן ושני מלוים. . הזחלם נסע לכיוון התעלה וחנה  ולטיפול במכשירים שידעו לזהות תנועת הליקופטרים וכניראה עוד נתונים. צעדנו קדימה לתוך החשיכה ופתאום הגיע התותחן מבוהל ודחק בנו לרוץ מהר כי המכשירים גילו תנועת הליקוםטרים באויר. היו אלו הליקופטרים שהובילו אנשי קומנדו שפגעו בתנועת החיילים. . החבר שלי הליצן אמר שיש זמן ואם יגיעו ההליקופטרים נדפוק אותם עם זה, כשהוא מצביע על העוזי שבידו. התותחן שהיה נער-ילד היה מבוהל ודחק בנו לרוץ על מנת שנוכל להסתלק במהירות. . לרוץ? עם ה COPD שלי יכולתי רק ללכת. מסכל הילד הזה כמה שהוא נילחץ. אבל גם אם רצינו אי אפשר היה להריץ אותי . . עם האסטמה הזו יכולתי להישאר בבית אבל.....חחח ....אין תשובה למה הייתי שם בחולות סיני.

והילד המיסכן הזה הוא הנער ילד שנהרג כמה שעות מאוחר יותר  מטיל שחלף מעל ראשי וכמעט ערף אותי ופגע בנער ששכב על קנה התותח  שבזחלם. זה הנער שהעלאתי  בסיפור  ועד היום קשה לי להשתחרר מהדרך שבה מת. ילד שהיה צריך להיות בבית ליד אמא.

לנדב ידידי

רוב ימינו בילינו בביטחון. הגנה,צבא ו-30 שנות מילואים.  בגיל 49 השתחררתי ממילואים בועדה רפואית בגלל אסטמה  והיום אני יודע שהייתה זו מחלת ריאות COPD   שחטפתי ביחידת הנחיתה של חיל הים כשהיינו מוקפצים לים בחורף הקר בחמש או בשלוש בבוקר להציל את הסירות מסערה בים או  לאימוני לילה. . בגיל 49 נדרשתי להביא  כל מיני אישורים רפואיים על מנת להשתחרר ממילואים .   חחח 49 היה גיל צעיר. רצו אותנו עד גיל 60. . היינו נאמנים ולא ניסינו להתחמק.  אני זוכר ארוע  במלחמת יום כיפור .  יצאנו בלילה על זחלם . צוות של קצין תותחן ושני מלוים. . הזחלם נסע לכיוון התעלה וחנה  לטיפול במכשירים שידעו לזהות תנועת הליקופטרים וכניראה עוד נתונים. צעדנו קדימה לתוך החשיכה ופתאום הגיע התותחן מבוהל ודחק בנו לרוץ מהר כי המכשירים גילו תנועת הליקוםטרים באויר. היו אלו הליקופטרים שהובילו אנשי קומנדו שפגעו בתנועת החיילים. . החבר שלי הליצן אמר שיש זמן ואם יגיעו ההליקופטרים נדפוק אותם עם זה, כשהוא מצביע על העוזי שבידו. התותחן שהיה נער-ילד היה מבוהל ודחק בנו לרוץ על מנת שנוכל להסתלק במהירות. . לרוץ? עם ה COPD שלי יכולתי רק ללכת. מסכן הילד הזה, כמה שהוא נילחץ. אבל גם אם רצינו אי אפשר היה להריץ אותי . . עם האסטמה הזו יכולתי להישאר בבית אבל.....חחח ....אין תשובה למה הייתי שם בחולות סיני.

והילד המיסכן הזה הוא הנער ילד שנהרג כמה שעות מאוחר יותר  מטיל שחלף מעל ראשי וכמעט ערף אותי ופגע בנער ששכב על קנה התותח  שבזחלם. זה הנער שהעלאתי  בסיפור  ועד היום קשה לי להשתחרר מהדרך שבה מת. ילד שהיה צריך להיות בבית ליד אמא.