את התמונה לא מצאתי

את התמונה ההיא לא מצאתי
אף כי חיפשתי היטב
במעלות ובמורדות
במעמקי הארונות
בעשרות השקיות
בעיניים בוחנות.
כן, את אותה תמונה מבוקשת,
לא הצלחתי למצוא,
אך תוך כדי חיטוט אינטנסיבי
מצאתי את התגלגלות חיי.
פתאומיים,
לא מושלמים,
מכתבי געגועים מילד רחוק,
תמונה של חיבוק חזק,
גלויה מבוילת מארץ רחוקה,
אבק על מתנה נושנה.
לא מצאתי את אותה תמונה,
בשחור לבן, אך שקעתי בַּצבעוניות,
של צעיר יפה תואר שחשק בי
ודחיתי,
של חתונת בני, בה זהרתי בצילום.
שקית מלאה בילדיי,
בכל הגילאים, בכל החיוכים
שקית ממסעות פנימה והחוצה,
נופים שנוטים לשכוח.
וכמעט נואשתי מלמצוא אותה תמונה
גם במזוודה מגובבת מאות צילומים,
ונוחמתי במסע בין הזמנים
שניקרה לי,
תוך מישוש בעשר אצבעות.
פגשתי את אבא עם "סוס לבן" בתל עדשים,
את אמא שלווה על גדת הדווינה
את סבא, חלוץ עם קסקט
את משפחת אמי שנספתה.
בקופסה האדומה, במדף העליון בארון
התוודעתי מחדש
אל שיר תמים שחרזתי בת עשר,
אל בְרכות של חברים
לאורך החיים,
בת עשרים, בת שישים , בת שבעים...
אל מכתבי ילדות ויומנים סודיים
אל תמונות פּנַי, לפתע מה יפו
ותעודות מקורסים מיותרים
ורשימות מצרכים
לשבת.
למתבונן מהצד נדמה שחיפוש התמונה ההיא, יצר מעין "ספירת ביניים" של מלאי החיים.
וכפי שכתבת בעצמך: "בת עשרים, בת שישים, בת שבעים..."
(מאחל לך שתמשיכי לספור...שמונים, תשעים ועוד).
לא מעט שורות מצאו חן בעיני
"שקית מלאה בילדיי"
"אל תמונות פני, לפתע מה יפו" (שורה נפלאה).
ויש עוד שורות יפות.
סיפור חיים בתמונות.
נהדר
ערכת ספירת מלאי של אירועים,
זיכרונות ארוזים בתמונות בתוך מזוודה,
תחנות בחיים,
מלאה געגועים למשפחה קרובה ורחוקה,
וזה אנחנו, אצל כולנו...
תודה וחג פורים שמח
מזכיר לנו נשכחות מימים ומשנים עברו...
נוסטלגייה! רגשנית ושק מלא זכרונות! שתמיד ישארו איתנו...
סיפור יפההה... בריאות! ואריכות שנים! ונחת... מכולם!
אמן! ואמן!🙏🙏