הפלאפון

שנאתי את ההמצאה הזאת שקוראים לה פלאפון.בכל מקום שנמצאתי בו אני שומעת את צלצוליו השונים והמשונים והקולות הרמים של המשתמשים בו.אם זה במקומות ציבורים,בנסיעות באוטובוס,או ברחוב בדיוק מתחת לחלון חדר השינה שלי.כדי שלא תחשבו שזו גחמה שלי,אספר לכם חלק ממעלליו.פעם כשנסעתי באוטובוס נאלצתי לשמוע ויכוח קולני בין אם לבנה שחזר מבית הספר ושאל אותה מה יש לאכול בבית.פי התמלא רוק כששמעתי את תיאורי המאכלים שפרטה לו.אבל הוא התיבש מהר כשהבנתי מתגובתה שהם לא טעימים לו כי התפרצה וצרחה"מה זה? פעם אחת אני נעדרת מהבית ותראה איזה בעיות אתה עושה,מצידי אל תאכל..חוצפן!"הרגשתי לא נעים ,ואני בטוחה ששאר הנוסעים ששמרו על פנים קפואות,הרגישו כמוני.כשהצצתי לעבר האם,ראיתי אותה מנגבת בהיחבא את עיניה בממחטה. לא אשכח את המקרה ,כאשר החלטתי ביום מעצבן במיוחד שהיה לי בעבודה,לוותר על ארוחת צהריים במסעדה,להסתפק בכריך,וללכת לפארק כדי להרגע.כשהגעתי לשם התיישבתי על ספסל ליד המזרקה.הסביבה הפסטורלית.וטפטופי המים העליזים שנפלו לבריכה קטנה יחד עם ציוצי הצפורים שעפו מעל צמרות העצים,החלו להרגיעני,ושקעתי בנמנום קל שנקטע לפתע על ידי קול מחוספס ורם של גבר.מדבריו המתחננים הבנתי שהוא בעיצומו של ריב אוהבים בינו ובין אשתו או,חברתו.הוא הבטיח הרים וגבעות כדי שתחזור אליו.מרוגזת קמתי ממקומי ,ממלמלת "שלא תחזור אליו,שיסבול כפי שאני סובלת עכשו",וחיפשתי מקום אחר ריק מאנשים עם פלאפון שהורס את שלוותו של האדם.ערב אחד,הוזמנתי להרצאה בנושא שגיליתי בו ענין רב,דברי המרצה ריתקו אותי מאד.דמי קפא כאשר שמעתי מימיני את צלצולו המעצבן של הפלאפון,"למה לא כיבית את המכשיר המזורגג" סיננתי בזעם לשכני,בעוד מאזינים מפנים אליו פנים מאשימות.בעל המכשיר הסמיק,קם נבוך,התנצל,ויצא.רחש נשמע באולם כשהקהל החל לפשפש בתיקיו כדי לבדוק אם סגרו את מכשיריהם.לאחר שהות מה,כדי לאסוף את שרעפיו,חזר המרצה לנאומו שהופרע.לפני שבוע,באחת לאחר חצות,נסעתי ברכבי מירושלים לביתי. בדרך החלטתי לקצר את המרחק וסטיתי בצומת בן-שמן לכביש צדדי מספר 444.אף רכב לא בא ממולי וגם לא נסע אחרי,תארתי לעצמי שזה בגלל השעה המאוחרת.כשהגעתי לצומת ברקת ,לא שמתי לב,כנראה מעייפות,שעלי לפנות שמאלה,ועלית על אי תנועה בהפילי את התמרור שניצב עליו.יצאתי מהמכונית כדי לבדוק את מידת הנזק,לפי המים שזרמו הבנתי שהרדיאטור ניזוק,ואילו גלגל אחד נראה כאילו יד נעלמה סובבה ועיקמה אותו.היה שקט מאד.רק צרצור הצרצרים המעצבן הפר אותה מעת לעת.ידעתי שעלי לחכות בסבלנות עד שיופיע רכב כלשהו.הלכתי על הכביש הלוך וחזור,מהמהמת שירים שאהבתי,בעודי בולשת סביבי בעלטה הכבדה.כך ביליתי זמן ארוךעד שראיתי ממרחק שתי נקודות אור.כשהן התקרבו ראיתי שהן שייכות למכונית.נפנפתי בידיי כדי שתעצור.היא עצרה.התקרבתי אליה וראיתי זוג יושב בה.הגבר שאל במה הוא יכול לעזור .סיפרתי לו מה שקרה,ושאלתי אם הוא יכול לטלפן מתחנת הדלק הקרובה לחברת הגרירה ולמסור להם את הפרטים.הוא חייך אלי, התכופף ,הרים חפץ בידו והושיטו לי באומרו "למה את צריכה לבקש טובות?קחי את הפלאפון וטלפני אליהם בעצמך".

למחרת קניתי פלאפון.