אהבה לא מוצאים בגוגל
ברגעים כאלה של תסכול ויאוש מאתרי ההכרויות אני חושב לעצמי:
"אולי כדאי זאב שתסתכל סביבך ותראה איפה אנשים אחרים בגילך מצאו אהבה".
אז יש את אלה שהם אנשים מאוד יוזמים וחברותיים מטבעם - להם קל להכיר ולמצוא אהבה אפילו בקניות במכולת.
אני לא אחד מהם...
נכון, אני נהנה להכיר ומאוד שמח לשמוע מה שיש לאישה שמולי לספר על עצמה אבל לשאול שאלות קשה לי ממש.
תמיד מפחד ללחוץ על נקודה רגישה, לשאול משהו חודרני מדי... אז מעדיף דיאלוג שהיא מספרת מה שהיא רוצה
ואני שמח להקשיב או שאם היא שואלת אני עונה בשמחה על הכל.
אבל זה מקשה - נשים רבות מפרשות חוסר שאילת שאלות כחוסר עניין וזה דבר שהורס והרס לי לא פעם.
אולי בגלל זה שיטת אתרי ההכרויות פחות מתאימה לי.
ויש את אלה שחברים בכל קבוצות הפנויים פנויות של גילאי 50 ומה עושים בכל הקבוצות האלה -
בשתי מילים: טיולים ואגדות או יותר נכון ... טיולים ומסיבות.
טיולים? לא מתחבר לזה אני לא ממיטיבי הלכת ואין לי שום הנאה בגילוי של עוד מפל נידח ברמת הגולן.
מסיבות - עוד יותר לא מתחבר. אני חובב מוסיקה ישנה, רוקד רק ריקודי עם ישנים ממש.. ובקיצור אני בן אדם מאוד נוסטלגי.
שום דבר מהמוסיקה העכשווית לא מדבר אלי וכל האירועים הצעקניים הרועשים אני לא רואה את עצמי שם.
לפני עשרים שנה יכולתי לקחת חלק בקבוצות של הכרויות שהיו עורכים המון פיקניקים או מפגשים חברתיים בבתים ושם גם אם התביישתי לפתוח בשיחה עם אישה היו הרבה נשים עם יותר בטחון שנגשו לדבר איתי.
וזה היה קל יותר.
לא אשכח מפגש אחד שנערך בפארק הלאומי ברמת-גן.
שיחה אגבית , שהצטרפתי אליה שם על הדשא ומפה לשם היה חיבור כל כך קל ומיידי שתפסנו לנו פינה בדשא ועד סוף הערב לא עניין אותנו אף אחד אחר במפגש.
זה נגמר גם בנשיקה מה שממש לא אמור היה לקרות אפילו לפני הדייט הראשון אבל יש רגעים שהכימיה חזקה כל כך שאתה נשאב פנימה.
עברו שנים מאז...
אין עוד סיטואציות כאלה ואין גם מפגשים כאלה.
נותרו רק אתרי ההכרויות.
אני עובד כמתכנת מוקף נשים נשואות צעירות עם ילדים קטנים.
אז לא שם.
בהרקדות שלי רוב הנשים מבוגרות ממני בהרבה כי אלה הרקדות נוסטלגיה וגם את בנות הזוג שלי שהן צעירים יחסית - נאלצתי להתפשר ואני רוקד עם נשים שאינן זמינות לאהבה(נשואות/גרות רחוק... )
אני רגיל כבר שנים שכל בעיה שיש לי אני פותח אינטרנט ומוצא שם תשובה.
נראה לי שדווקא בנושא שהכי חשוב לי גוגל לא מספק תשובות.
וזה דבר שאני לא מצליח להבין.
איך יכול להיות שהגענו למצב שאדם שברמת רוצה לאהוב ולהיות נאהב לא מצליח להגיע בשום דרך ולהגשים את המטרה הזו.
איך יכול להיות שאדם שמרגיש לפעמים כאילו הבדידות שלו כואבת כמעט פיזית לא מצליח להגיע אל אותה חברות ואהבה טובה שתיתן לי את אותו מגע ורוך וחום שאני כל כך מחפש.
הדייטים המעטים שאליהם אני יוצא הופכים קשים ומייגעים מרגע לרגע.
אני פוגש נשים שאין בהן רצון אמיתי להכיר.
המהירות שבה הן ממהרות לפסול ולסיים מדהימה אותי בכל פעם מחדש.
כמה זה קל להמשיך הלאה לתמונה הבאה באתר ההכרויות כשכל בוקר אתן מקבלות 30 פניות חדשות מגברים שרבים מהם לא באמת מחפשים קשר זוגי רציני איתכן נכון?
כמה זה קל להגיד "לא מתאים" למרות שלא באמת לקחת את הזמן להכיר אותי.
דייט ראשון
דייט שני
מתח התרגשות
כמה מלאכותיות יש בדייטים האלה
את באמת מרגישה שאת מצליחה להכיר אותי מתוך הדייטים האלה שכולם יושבים מחייכים בנימוס ואומרים בדיוק את הדברים המשעממים שכולם רוצים לשמוע
"כן, חשוב גם לקחת זמן לעצמנו".
"כן, עברתי את שלב המשחקים"
אבל לא עברתי כנראה את השלב שבו אני באמת עוצר ורוצה להכיר את האדם בצד השני.
ויש כמובן את אלה שויתרו.
חלקם מסתפקים בפירורי חום שהם מקבלים אולי מסטוצים בטינדר(גם שם לא מבין יותר מדי איך זה עובד וגם לא כזה מעניין אותי כי שום דבר שם לא משמעותי).
אחרים התייאשו אפילו מזה והם אשכרה קונים בת זוג ותמיד יהיו הנשים האלה מכל מיני שכבות מצוקה שמבחינתן גבר שתומך בהן זה כל מה שהן צריכות.
ממש השבוע קיבלתי פניה מאישה שדווקא גרה בעיר שלי ובין השורות הבנתי שמדובר באישה שאולי היא חלק מאוכלוסיית המהגרים או משהו דומה וידעתי שגם אם היא מוצאת חן בעיני לא אענה לפניה.
כי לעולם לא אדע אם היא איתי בגלל שהיא אוהבת אותי או כי היא צריכה אותי ואני... מה לעשות לא מוכן להתפשר על רגשות אמיתיים.
אז עכשיו אני שוב מרגיש שאני עומד מול חומה גבוהה.
נגמרו לי הרעיונות וזו נקודה גרועה להיות בה בחיים.
להרגיש ריקנית רגשית איומה מצד אחד לרצות כל כך להשתיק את הבדידות...
ומהצד השני להרגיש שפשוט נגמרו לי הרעיונות איך בכל זאת אוכל להכיר אישה כמוני... שבאמת מחפשת חבר לחיים , לא תעשה לי מבחני קבלת אלא תיקח את הזמן ותיתן את האפשרות להתחבר ולהכיר באמת...
את הבעיה שלי לא פתרתי.
אבל לפחות שחררתי...
גם חשוב, אני מניח.
בהמשך דרכך
נכון, אני פילוסוף... אני גם קורא ספרי פילוסופיה.
מי שאוהב פילוסופיה לא מגיעה לו אהבה?
צעיר עדיין .. הבנתי את ההתלבטויות האורבות לך בדרך
להכיר אישה ..זאביק טוב ששחררת ,אמנם ביכולתי להציע כמה רעיונות
שם אולי תמצא את האחת ..התנדבות בבתי חולים ..משטרה..מד"א ועוד
לדעתי אתה צרי ך קודם, לטפל בנסתר שבך ..לטפל קודם בזאביק שחומות בטון חוסמות
דרכו לזרום עם החיים ולהיפתח להם ..לזאביק חסר העוקץ של הצבר המצוי .מעט חוצפה
מטובלת בטוב טעם .זאביק לפי ההתרשמות שלי ,אתה בחור מקסים ,מלח הארץ ..
אל דאגה ,טפל בזאביק ועזור לו למצוא את האחת. בהצלחה!!! יום טוב
עם המזל שלי נפלתי על מטפלים שלא התאימו לי והלך גם הזמן וגם הכסף.
יש בי הרבה אמונה שאזכה לאהבה גם בלי לעבור טיפול 10000 לנפש.
אבל הקשיים בדרך גורמים לי עצב רב והוא יושב עלי כמו משקולת ובטח משליך גם על חברים ומשפחה שאני אוהב בכל ליבי.
זה לא בסדר שהעולם שלנו כזה.
יכולנו להיות אנושות הרבה יותר מחברת ומחבקת אם רק היינו שמים את האגו בצד ומתפנים ליצור חיבור אמיתי עם נפשות אחרות סביבנו.
כי בסופו של יום בעניין הזה לכל בני האדם יש אותם הצרכים.
לדעתי בגלל החולי הארצי והעולמי [קורונה ונספחיה]
הריחוק מאדם לאדם והחשש להדבקות וכן פרשיות והטרדות מיניות בכל המגזרים ,
כל אישה וגבר עושים חושבים יותר מפעמיים אם ליצור קשר עם סתם אדם לא מוכר .
נושא מורכב ..האם ניסית משרד שידוכים?.
יש חומר אנושי טוב .מלא נשים וגברים בעלי ערכים שהקרבה להם,
והמגע היום יומי ,יכול לקרב לקשר אישי וישיר עם אישה מתאימה .
קראתי את האבחון בין השורות שכתב זאביק על עצמו ,והבעתי דעתי \
כולנו נשמח יחד עם זאביק כאשר ימצא את האחת.. בהצלחה! תודה שבת שלום!😊
פעם אחרונה שהייתי אצל שדכנית היתה לפני 30 שנה
חברה של סבתי ז"ל שכנראה היתה שדכנית גם ברומניה
שני דברים יצאו לי מזה
ביקור בחיפה היפה
תקליט של יהורם גאון שמצאתי אצלה עם השיר לא תנצחו אותי
שיר שאני אוהב עד היום - אולי זה סימלי.
שידוך לא יצא - פשוט כלום!