הספריה ורז המכורה לה.....

משנרכשה הקריאה בעמל רב ,זיעה וגערות ,תחת חיבור הנקודות הקטנות לצורת אות, ביקשב רז להירשם לספריה.

 כדרך בקשותיה נענתה בסרוב מוחלט.

"  הספריה רחוקה,איך  אקח אותך לשם ?

ולבד את לא יכולה להגיע לרחוב חומה ומגדל,יש כבישים בדרך ואנשים רעים " חתמה אמא.

ילדים ההולכים עם ספר   ספריה תחת זרועם היה מראה שעורר בה קנאה עזה.

תמיד קנאה: בכפכפי גומי , כפכפי עץ,ספר  ספריה ,פרוסת לחם שחורה בפיסות לקרדה קטנטנות עליה,   קקאו ,אמא ושלוש בנות   ההולכות לצידה, ילדים בעלי שמות פרטיים יפים, בגדים חדשים מחנויות יקרות , נעליים בסוליה מגומי בלי רצועה תינוקית ........

 אל תחשבו לרגע,  שרז קנאה בילדים ההולכים יד ביד עם אבא. זה לעולם  לא משום מה..... 

כשנפתחה   ספריה מרחק כמה רחובות מביתה  לא היה אושר גדול מזה.

" אמא, שמעתי שברחוב המעפילים פתחו  ספריה , היום את רושמת אותי לשם " אמרה לאמה בנחרצות.

חושבת שהייתי בין הראשונים שם  בספריה הציבורית. ילדה בת  שמונה בערך.

את האושר המלווה אותי מאז ועד היום על כי באתי  בשערי הספר ,איני יכולה לתאר במילים.

  הכבוד בו זכיתי מצד הספרנית ,  בו הרשתה לי להלך חופשי בין  מדפי הספרים ( כי הייתי קוראת נאמנה ) בה בשעה שכל הקוראים עמדו מאחורי  הדלפק   והיא הציעה להם  את מרכולתה, מבלי יכולת לבחור, לא אקבל עוד לעולם.

  אל תחשבו שאת האישור קיבל כל ילד .

" אני יכולה לבחור ספר בעצמי ? " הייתי שואלת אותה בביישנות נבוכה  , לעיתים קרובות היא הסכימה.

"  רז , את קוראת הרבה ספרים, אז אני מרשה לך להיכנס ולבחור ".

 אוי זאת הייתה מחמאה גדולה  הבאה לאוזן יתומה ממחמאות.

לעיתים בחלומות אני נמצאת   בספריה צריכה לבחור לי ספר, העושר העומד בפניי,  הצורך בבחירה , גורם לי ללחץ אדיר,  תמיד זאת דקה לפני הסגירה , רצה ממדף למדף ומאבדת עשתונות.

לחיות בעולם אחר  שונה מעולמי, בכל רגע נתון בחיים , הוא הכיף של חיי.