...והסבתא צ'יזבאט תספר.........

איזה מזל שיש לי עדיין נכדים קטנים והוזמנתי למדורה של עדי,נכדתי הקטנה,לראשון לציון.

כשהיגעתי הקרשים כבר היו מוכנים וחתני החרוץ,סגן אלוף,קצין וג'נטלמן פעל בצניעות על מדורת השבט,כלומר מדורת  השכונה.רוב המישתתפים היו גברים והילדים.בתי, המורה, היתה עסוקה בבית ספרה עם המדורה של כתתה..

עדי הקטנה רצה אלי בזרועות פרושות,כשהיא קופצת עלי וניתלית על מותני,כמינהגה.ואחרי שקיבלה את מנת החיבוקים והנשיקות שלה  עזבה לי את המותניים, לעמוד ליד הילדים הגדולים ולראות איך אביה דוחף בין הקרשים את תפוחי האדמה שמביאים לו עוד ועוד המגיעים מבתי השכונה.

התישבתי לי לראות איך האש עולה ועולה.לאט גלי הביתא במוחי התחלפו בגלי האלפא וחוזר חלילה.פיתאום ראיתי את הור ההר עולה בעשן ואצבע של אש חורטת על לוחות  כתב כלשהו.והיה גם סנה בוער שבער ובער ובעשן שעלה מהשיח ,עלה לו שמואל הנביא, כמו הג'ין  מהבקבוק בסרט"הגנב מבגדד",וכעס עלי.

"מה את רוצה מהחיים שלי "!?שאל

"אבל אתה לא חי "אמרתי לו.מי רוצה ממך משהו.!"

בעלת האוב התישבה לידי והגישה לי תפוח עץ,לא ,תפוח אדמה ודיברה איתי פיתאום יידיש"וילסטו אה קרטושקה"?,

זה הרג אותי לגמרי.איך בעלת האוב מדברת יידיש וכבר למדתי שהזקנות האלה,שמגישות לך תפוחים,הן מסוכנות.אם אוכל את התפוח,אני עלולה להרדם למאה שנה.ואם לא יבוא שום נסיך להעיר אותי?בגילי אני לא סומכת יותר על נסיכים.בפרט שלאחרונה בארץ לַזמן אין חשיבות .אז אפילו אם יהיה נסיך הוא בטח יאחר ואפילו לא יודיע שהוא מתכוון לאחר.אז אמרתי  לה באנגלית אוקספורדית לזקנה"לא,תודה",

ניזכרתי שבעצם זה מהסיפור עם שבעת הגמדים.ואני דווקא חובבת גבוהים.אז בכלל כל העניין הזה לא מתאים לי.ומה אעשה עם שבעה.מילא,שלושה,שניים,אבל שבעה זה בכל זאת קצת מוגזם.

השינה היתה ממש מתוקה.הייתי ממשיכה לישון כך אחרי הנהיגה עם הפקקים לראשון והיום  המפרך.אלא שאז משהו טילטל אותי הנה והנה.פתחתי עיניים.עדי הקטנה עמדה לידי "סבתא,את מפסידה את כל הכיף"

אז התישבה לידי והתרפקה על זרועי כמו שאני אוהבת.רוח קלילה הניעה את השלהבת הנה והנה

גם חתני בא והתישב לידי."מדורה יפה עשינו,נכון"?ניזכֶַּרֶת בימים עָבַָרו?"

"אתה לא יודע אפילו כמה ניזכרתי"!עניתי לו בחיוך.

חיבקתי את עדי הקטנה ואני בטוחה שבעתיד היא תיזכור את החוויה של המדורה הזו.

גם אני.