בסופו של דבר
הבלוג הזה יהיה מספיק קצר גם ככה...
בסופו של דבר זה מסתכם בזה שאדם יושב עם עצמו וכל מה שהוא רוצה ברגע הזה הוא רק להרגיש מחובק.
זה הכל, וזה גם הדבר היחיד שאנחנו לא יכולים לתת לעצמנו. אנחנו חייבים שמישהו אחר יחבק אותנו.
וכל רגע שאני עומד חשוף מול הפער הזה בין הצורך ומה שקיים מכניס בי עצב כל כך גדול שקשה לתאר אותו במילים.
עם העצב הנורא הזה אני נרדם אל תוך הלילה...
אף כותרת לא תתאים
מנסה לבטא במילים תחושות ומחשבות
את המילים צריך לבחור בקפדנות כי מילים חלשות מדי
לא ישקפו נכון.
מילים...
לקריאת הפוסט
רעש
שלום נעמה,
עברו המון שנים מאז כתבתי לך בפעם האחרונה וזה דבר שקורה כשדברים משתנים בחיים שלנו.
אז, אי שם...
לקריאת הפוסט
הכמיהה למגע
ויש רגעים שאני לא בטוח אם מגע קטן מרגיע כמיהה למגע גדול או שאולי להיפך... הוא דווקא מגדיל את הכמיהה.
אז אצלי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
עבודה, משרד, פקקים... אחלה אפשרויות חדשות... :(
בריאות ושמחה.
האם זה יקל ברגעים האחרונים? לא יודע, לא הייתי שם... אבל אני מקווה שכן...
מוכן לשלם ולוותר על הרבה חלומות אישיים כדי שזה יקרה אבל בינתיים לא נראה לי שאני אפילו קרוב לרגע הקנייה. :(
התקווה היא טעם החיים :)
דרך נכונה לדעתי להכיר את ממולך ראשית ורק אחר להמשיך או להפרד בנחת,בהנחה שאתה אדם עם דרישות גבוהות,(לאורך הדרך שכתבת)הכרות בקליק אינה הדרך שלך.