היתה ואיננה

הייתה ואיננה. דיתי.



הדוברת מכירה היטב את האשה בשיר.

היא מכירה את אופיה... מזגה החם. הדוברת יודעת מה היא תאמר, ואיך היא תגיב לצעד זה, או אחר של זולתה.

האשה בשיר מתערבת ומגיבה, לכל דבר, גם כאשר ההבלגה והשתיקה עדיפה על האמירה והערה, ובכך, היא מחמיצה את מהות חייה שלה!

הדוברת מבקשת, מטלטלת בכתיפה של האשה שבשיר, להפסיק מריצת האמוק בה היא נתונה בהווייתה. לחדול ממעורבותה בחיי הסובבים אותה, ולעשות יותר למענה עצמה, היא.

הדוברת מציעה לה, לחוות את זִיווֹ של יום - יום שהינו משול למחוג שעון הזמן הנוגס בתוחלת חייה.

דיתי יקרה. שיר יפה, אוניברסלי, המלין על נפש האדם שאינה יודעת מנוח, המחמיצה הזדמנות לגעת באושר הקיים, לו רק הרימה ראשה להביט נוכחה...