מה נשתנה המלחמה הזו משאר המלחמות?

ישראל היא הבית שלנו.

מבחוץ אנחנו מוקפים אוייבים שרוצים לשחוט אותנו אחד-אחת (וגם לעשות וידוא הריגה) אבל בתוך הבית אנחנו מוגנים.

יש לנו צבא חזק, ששומר על הגבולות, כדי שאף אוייב לא יחדור פנימה, ויש לנו משטרה מצויינת, ששומרת עלינו מבפנים.

זאת אומרת, ככה חשבנו.

ביטחון הוא צורך בסיסי אצל כל אדם, וכאזרחי ישראל לרובנו הייתה תחושה ברורה וּוַדָּאִית של ביטחון לאומי ואישי.

פְּרָעוֹת אוקטובר 23, שהתחילו רק בשבת האחרונה, ערערו, באחת, אצל כל אחד ואחת מאיתנו את תחושת הביטחון האישי והלאומי, והותירו אותנו חשופים ומעורטלים, בביתנו הרעוע והמרוסק.

האוייב (זה שמבחוץ) נמצא אצלנו בבית, מסתובב לו חופשי עם נשק בידו, והוא מסוגל לפרוץ את דלת הברזל של הממ"ד או של המקלט שלנו.

וזה לא משנה אם אנחנו גרים על הגדר של עזה, או בדרום הרחוק יותר של הארץ, במרכזה או בצפונה.

כי הבית הלאומי שלנו נפרץ, והאוייב כבר כאן, והוא יכול להגיע אלינו בכל רגע, ולטבוח בנו כרצונו.

היש אימה גדולה מזו?

המראות המחרידים והסיפורים המזעזעים מטלטלים את כולנו, אבל הסיוט הזה, של נפילת גבולות הבית שלנו, שכלכך האמנו בעמידותן ובעוצמתן, אימת-מוות כזו רובנו לא חווינו.