שבועות שמח עם רות ונעומי .

לבלאנש,חס וחלילה.אם רות היתה עושה סקס בלי חתונה-היו רוגמים אותה באבנים.נעמי מלמדת את רות איך להתקרב לבעז שירגיש את האינטימיות איתה,אולי מה שניקראHUSTLING פיתוי,כדי שירצה אותה.הוא כבר רצה אותה עוד בהיותה בשדה שלו,אבל הוא ידע שלפני שלו תהיה זכות חתונה עם רות,יש קרוב משפחה שיש לו זכות לפניו.רות באה בלילה ושוכבת ליד הרגליים שלו ולא ליד הפנים באותו הגובה,כאילו היא השיפחה שלו(גברים אוהבים כשאנו מנמיכים עצמנו ואת האגו שלנו לפניהם)והם מדברים בלבד.

ואז כשקרוב המשפחה שלו זכות קדימה להתחתן עם רות מוותר,רק אז יש זכות לבעז להתחתן איתה.והוא עושה זאת.הכל היה מכובד.

מענינת ההשואה שעשית בין רות דוד לבין רות 'הורתו' של דוד

ולענין החבירה של נעמי ורות,לשתיהן לא היה מה לאכול, שתיהן היו מוחרמות כמצורעות (ראה שם)   ולנעמי עוד היו קטינים על צוארה אז שתיהן בחרו בדרך היחידה שהכירו באותם ימים לשים לחם על-השולחן. כמה הסיפור הזה עגום ועצוב ושוב אנחנו מאדירים אותו מבלי לרדת לעומק השורש הכה פסול ומעליב. מילא שלא שואפים לעשית צדק אך לא לשאוף לשיויון:2015.

יפה ומענין מה שהבאת

(ובמאמר מוסגר ובכפוף ל-לכאורה- מדובר בפרשת רות-דוד גם באתנן ובשרותי-מין והשאלה שאני שואלת הכיצד ניצבנו מתאימים לחקור שירותי-מין ואתנן. רק השד יודע...)

ללי אור,

ממש מזעזע,סילחי לי.זה בכלל לא מה שכתוב.נעמי היתה מבוגרת ולא היו לה שום "קטינים"היו לה שני בנים:מחלון וכיליון,שמתו במואב.היא היתה אשה מאד מפורסמת סלבריטי ממש.רק לאחר האסונות ,כמובן שהזדקנה.אז כשהיא חזרה עם רות,כולם שראו אותה ורובם הכירו אותה,שאלו"הזאת נעמי?"עד כדי כך היא השתנתה.היה להם מה לאכול.אמנם לא היו להם גברים שיעבדו את האדמה,אבל הן חזרו כי שמעו שיש מה לאכול.ובדיוק היתה תקופת הקציר,אז נהוג היה ללקט אחר השיבולים ורות,שלמדה כניראה מבעלה את חוקי ישראל הלכה ללקט בשיבולים(מהגרעינים  עשירים ועניים היו מכינים לחם)בעז,בעל השדה שמע על רות שעזבה הכל כדי להגן על חמותה,וגם היה קרוב משפחה של נעמי,לכן נתן לה הרבה מאד שעורים ולכן הגיעה מוקדם הביתה וסיפרה לחמותה מה שהיה.

נעמי שידעה שבעז הוא היבם של רות,הציעה לה בלילה לשכב לרגליו(לא יותר מזה)ולדבר איתו.כי באמצע היום לא היה מקובל שאשה תבוא לשוחח עם גבר.

רצוי לקרוא את המגילה.היא קצרה.רק ארבעה פרקים.אם היא היתה עושה מעשה שעושים בלית ברירה כי אין מה לאכול כמו שכתבת,לא היו מציינים שהיא הסבתא רבא של דוד המלך.

זכותך המלאה להאמין במה שאת רוצה.אין לך זכות כלל ועיקר לפסול את אמונתי

רצונך להציג את הדברים כעובדות וכחד-משמעיות,כבודך

אין ביני לבינך מחלוקת או הסכמה

אנו מדברות במקביל-ואנחנו לא הראשונות ולא האחרונות

לי רק יש נטיה מלידה לישאול ולהטיל ספק-מבלי לבקש רשות

להיזדעזע-מילה קשה-כדאי לך לקחת יותר בקלות את הגלישה!

כמו כן מאחר ויש לי בת על האדמה הזאת חשה אחריות כבדה ומחויבות עמוקה להמשיך לגדלה מפוכחת ונאורה, המביטה על החיים והעולם נכוחה, וכמה שפחות נופלת במלכודת.

ואת עשי מה שליבך חפץ כי זה מה שאני עושה.

ללי אור,

אם את כותבת על מה שיכול להיות.את צודקת.הדימיון שלנו הוא ללא גבולות.אני רק מתקנת את הכתוב.במגילת"רות".

אבל גם אם נלך לאור הדימיון,לא נוכל לומר שלנעמי היו ילדים קטינים.כי בפרוש נאמר שהילדים היחידים שהיו לה ניפטרו.אם את כותבת משהו דימיוני, שיכול היה להיות,אז זה משהו אחר.ספרים שלמים ניכתבים כרומאנים על פרקים הכתובים במיקרא.אבל אז אנחנו יודעים שמתיחסים לרומאן,סיפור בדוי.

ואל לך להעלב.תנ"ך(חילונית)זה המיקצוע שלי.

עלבון הינו לעולם בעיני המיתבוננת,כה פסקנית וכה נחרצת,מקוה שכבר נירגעת מהזעזוע, וכמובן רק את הלמדנית של התנך בין שתינו,אז מי אני! כמה מגוחך מצידך לחלק לי אישורים וציונים...ניחא. כל מילה שלך חצובה ויצוקה ואני אמשיך ליגלוש לי בספר התנך כראות עיניי וכאוות נפשי. מילה אחרונה שמורה בכבוד לך. 

רק לתיזכורת את פנית אליי ראשונה. אני היתיחסתי לפוסט בלבד!