על עיוורון קישבי
הפניית קשב מלווה במאמץ מנטאלי ומטרתה עיבוד כמות מסוימת של מידע, מתוך כלל כמות המידע האדירה הזמינה לנו בעולמנו ברגע נתון. מאחר ובכל רגע נתון אנו מוצפים בגירויים, אין לנו היכולת להיות קשובים לכולם ולכן אנו לומדים להתמקד בגירויים מסוימים ולהתעלם מאחרים.
לקשב חשיבות רבה בתפיסה ועיבוד מידע והוא תנאי הכרחי לעיבוד מידע "גבוה", כלומר כזה אשר יהיה במודעות שלנו וישמר בזיכרון. כאשר איננו מפנים קשב, עשויות להתרחש תופעות מעניינות שניתן להתייחס אליהן כ"אילוזיות קישביות". כך למשל, תופעה מוכרת שזכתה לסיקור מחקרי נרחב הינה תופעת העיוורון קשבי- אי תפיסת עצמים נראים בהיעדר הפניית קשב עבורם. תופעה זו היא סוג של עיוורון קוגניטיבי. ניסוי שנערך בשנת 1999 על ידי הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס המחיש את חוזקה וקיצוניותה של תופעה. הניסוי היה מורכב מסרטון שהציג שתי קבוצות של אנשים שמתמסרים בכדור. אחת הקבוצות לבושה בחולצות לבנות, והשנייה בחולצות שחורות. הנבדקים בניסוי התבקשו לספור (לעצמם) את המסירות רק בין שחקנים בחולצות הלבנות. עם תום הסרטון, החוקרים ביקשו מנבדקיהם לדווח כמה מסירות ספרו. למעשה פרט זה לא היה רלוונטי כלל לניסוי... מטלת הספירה נועדה רק למשוך את הקשב של הנבדקים ולעסוק בפעולה הדורשת את תשומת ליבם. למעשה, מטרת הניסוי היתה לבחון את השאלה - האם הנבדקים יראו או לא יראו את הגורילה? לא מדובר כמובן בגורילה אמיתית, אלא בסטודנטית לבושה בחליפת גורילה משכנעת למדי. היא צעדה כבדרך אגב למרכז מעגל המתמסרים, נעצרה ביניהם, הסתובבה למצלמה, טפחה על החזה ונפנפה, ואז המשיכה לדרכה. הופעתה נמשכה תשע שניו, זמן לא מבוטל כלל וכלל...
להפתעתם של צמד החוקרים התברר, שחצי מהנבדקים כלל וכלל לא הבחינו בגורילה! איך החוקרים הסבירו את התופעה? הקשב של הנבדקים הופנה באופן מכוון לביצוע מטלת ספירת המסירות. המוח האנושי, בנוי באופן כזה שהוא מתוכנן ו"מתוכנת" להגיב ולקלוט תבניות באופן אוטומטי, כך שאירועים שחורגים מהתבנית (כגון הופעתה של גורילה...) אינם נקלטים באותה הקלות שבה נקלטים אירועים צפויים.
תופעה מעניינת נוספת נקראת "עיוורן לשינוי"- בניסויים אלו, נבדקים צופים בסרט המורכב משתי תמונות דומות המתחלפות ביניהן. כל תמונה מוצגת לפרק זמן קצר, ובין תמונה לתמונה יש כמה מאיות שנייה של מסך שחור. הנבדקים נדרשים לבצע מטלה פשוטה לכאורה- לזהות את ההבדל בין שתי התמונות. באופן מפתיע, נמצא כי נדרשות מספר רב של השוואות עד שנבדקים מאתרים את ההבדל!
תופעות אלו ממחישות את חשיבותו של הקשב. הקשב הוא שומר שיושב בפתח התודעה, והוא תנאי הכרחי כדי שנראה את הגירויים הסובבים אותנו.
תארת בעיה.אז מה הפיתרון.כיצד ניתן לאמן את הקשב?