1109אורית וולף-תמונות מאחורי הצלילים-24 הפרלודים של שופן

1109אורית וולף-תמונות מאחורי הצלילים-24 פרלודים של שופן צילומים-אלי ליאון תכנית הפעם בסידרת ההרצאות-קונצרט של ד"ר אורית וולף המתקימת במוזיאון תא היתה קצת שונה וחריגה. שמענו את ה24 פרלודים של שופן כאשר כל פרלוד לווה בסרט וידאו שנערך על ידי יוצר אחר ובו סרטון המביע את רגשותיו והשראתו של היוצר בשמיעת הפרלוד המסויים. תוך כדי הקרנת הסרט גם נוגן הפרלוד עצמו כאשר 12 הפרלודים הראשונים נוגנו ע"י ד"ר וולף ו12האחרונים ע"י הפסנתרן ד"ר רון רגב. היה זה בצוע הבכורה של פרוייקט עליו עבדו מעל לשנתיים. מה זה פרלוד ובעברית אקדמה. זהו חיבור מוסיקלי קצר.הוא משמש בדרך כלל כמבוא ליצירה אחרת.באופרה משתמשים בו ככניסה לתמונה או מערכה חדשה והוא משקף בדרך כלל את הלך הרוח. ביצירות לפסנתר הוא התפתח כיצירה בפני עצמה גם כן קצרה.הוא מתאר רגש כלשהו החל בעצב ועד שמחה-תלוי מה המלחין רצה לתאר. שופן כתב יצירה -"הפרלודים"-המורכבת מ24 פרלודים קצרים המנוגנים כחטיבה אחת. באך כתב 48 פרלודים בשם"הפסנתר המשווה" בו נכללים גם פוגות. בתקופות שונות צורת הפרלוד היתה שונה.בתקופת הבארוק הוא היה הקדמה או חיבור בתוך יצירה ובתקופה הרומנטית הוא היה כבר יצירה בפני עצמה. מדוע נכתבו 24 פרלודים.האם למספר יש משמעות מסויימת.יש החושבים כי הסיבה היא קיומן של 24 סולמות.אצל באך המספר כפול כי כאמור יש ביצירתו גם פוגות. הפרלודים ששופן כתב הם בעצם מיניאטורות קטנטנות בהשראה שקיבל מבאך.הפרלודים השונים מגוונים.יש בני חצי דקה ויש בני שלוש דקות. שופן כתב את היצירה בשנת 1837 שהיתה שנה סוערת בחייו.היא מלאת רגשות וסערות שקרו לו בקשריו עם ג'ורג' סאנד. שמענו הסברים מענינים מאוד על הפרלודים הבודדים. נגינת ד"ר וולף וד"ר רגב היתה מצויינת.דברי ההסבר מעולים כתמיד.הפעם בנוסף לכך זכינו גם לחוויה ויזואלית מוסיקלית. ד"ר וולף פנתה אל אנשים שונים לצלם את הרגשתם בשמעם את הפרלודים. בסוף מהמתלהבים מהרעיון בחרה 10 כאשר כל אחד צילם פרלוד אחד או כמה. כך נוצרה יצירת וידאו שראינו בבכורה בקונצרט לפני האחרון של הסידרה. הקונצרט האחרון בסידרה המרתקת "בחותם אישי-חמישי בבקר עם אורית וולף"יתקיים ב6.6.2013 בשעה 11.00 במוזיאון תא בהשתתפות אמיל אייבינדר-אקורדיאון וטל זילבר-פסנתרן ג'אז,כאשר הנושא יהיה"הטנגו האחרון-פיאצולה וחבריו" ד"ר וולף מציינת שהבחירה בצלמים נעשתה בהתחשב ביחסו של כל צלם לשופן והתענינותו במוסיקה בכלל. הורגש בהקרנת הסרטונים שהמוסיקה היא העיקר והצילום בא כדי ללוות אותה ולא לבוא במקומה. הורגש שהתמונות שראינו בסרטים השונים צולמו כך שיתחברו לקצב הנגינה של שני המבצעים בפסנתר. כל צלם השתדל להביע בסרטו את הרגשותיו ואת רצונו להגיד דבר מסויים בצילום ובלבד שיהיה מתאים לפרלוד המנוגן. כל אחד מיוצרי הסרטונים הביע בהם חויה,תחושה,רגש. ביצירה עצמה בפסנתר יש רגשות הפכפכים ואין לומר עליה שהיא מרגיעה,שמחה או עצובה.היא בעצם יצירה על החיים שיש בהם הכל. גם בסרטים השונים שראינו הנושאים היו שונים.לצערי אין אפשרות לפרט מה כל אחד מהצלמים בחר.הנושאים שנבחרו היו שונים-ים,גלים,גורילות,ילדים,בנינים,עולם התת ימי,אנשים, רחובות,פחד,שמחה,אהבה,פרחים,פרפרים,עץ,צלליות רוקדות ועוד. הצלם אלכס ליבק-אחד הצלמים הידועים בארץ,מציין שהמוסיקה אינה מגבילה את דמיון המאזין.היתי מוסיף שההבדל בין לשמוע את הפרלודים בלווי הסרטים או בלעדיהם הוא שבשמיעה בלבד הדמיון של השומע פורה,הוא יכול לתאר לעצמו בכל שמיעה דבר אחר או סתם להאזין למוסיקה. כאשר הוא שומע ורואה את הסרטונים הוא מגביל את עצמו למוצג בסרטון,הוא נגרר אחריו ומאבד במקצת מדמיונו האישי. היה זה אירוע מיוחד,מענין,מסקרן מאוד ושונה מקונצרטים שאנו רגילים לשמוע. לראות או לא לראות:ד"ר וולף אמרה ואני מסכים עם דבריה במלואם-חוויה מינורית ומונומנטלית כאחת.מומלץ. נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 1 0/5/2013 11:48 אלי ליאון
[email protected]
טל03-6856786
054-249-34-88
עיתונאי-מבקר אמנות,חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.