מזבוב ועד פיל

מזבוב ועד פיל.  דיתי.



אפשר לחוש בהתלהבות הפורצת, כמו לבה יוקדת, ומתעצמת למימדים גדולים עם כל נגיעה של הטבע בנו.

​אך גם שוככת לאיטה, ומתקררת, כמו שמתואר בסוף השיר:  /כשזה עובר ,הכל נשכח/,

כותבת המשוררת, עם נימה מסויימת של עייפות: (אבל בינתיים, קשה לי כל כך).



דיתי היקרה הִטָבְת לתאר את הרגשות החזקים הטמונים באדם.

שיר יפה. התחברתי אליו.

שבת שלום. (פרח) נדב. 

 

לדיתי

מה גדולים נפתולי הנפש:

לפעמים מופיעים/ תוקפים מצבי רוח מסויימים, "חוויות אימתניות" שבהם 

הכל מוכפל, מאיים, כואב.  שום הגיון אינו עוזר. גם העצות לראות את הדברים בפרופורציה.

מה שיכול לנחם, אולי {חצי נחמה?}  היא הידיעה, מתוך נסיון קודם, 

שזה עובר, כמו שהכל עובר בסופו של דבר.

אולי תתאים כאן העצה שנותנים לליולדת המתייסרת בכאבים: לא להתנגד לכאב, לא להתקומם, לא להתכווץ, לזרום איתו ולהניח לו לזרום עד שיחלוף.

לדיתי,

שיר יפה וחרוזים מוצלחים.

התכן-לכולנו זה קורה שאנו מגזימים בחששות שלנו.ואחר כך רואים שהיגזמנו.אבל אני כבר יודעת שזה כבר קרה לי לא פעם,לכן אני תמיד מקווה שאתבדה בחששותי.

אלישבע וטובה,תודה לכן על העצות החכמות והמחכימות,שמחתי לקרוא את תגובתכן לשירי  ,שבוע טוב ומצב רוח מרומם,.